בית אינו אפס עיר

ספר זה, השני בסדרת אסופה, הוא יומן מסע המאיר את התגבשות דרכו המקצועית של אדריכל פרופ' זאב דרוקמן.

חלקו הראשון והמרכזי של הספר מבוסס על סדרת דיאלוגים שהתקיימו בין דרוקמן לתלמידתו, ד"ר דפנה לוין. בשיחות המאתגרות שלהם נפרסת, לראשונה בכתובים, משנתו המעשית והפדגוגית של דרוקמן. לוין מעמתת את העמדה הדרוקמנית עם ההיסטוריה המקצועית והאישית שלו, עם המרחב המקומי ועם העשייה האדריכלית בת זמננו, ומבססת את התדמית שדבקה בדרוקמן כפילוסוף קיומי חסר נחת ובלתי נלאה של המרחב.

חלקו השני של הספר מציע הצצה בכתבות, בצילומים ובשרטוטים, שבמשך השנים נפוצו בין מגוון אכסניות. הוצאת הספר היא הזדמנות לקבץ את שלל החומרים והסימנים, ולשזור זה בזה את עולמות המחשבה והמעשה. העמדה המקצועית העולה מן האסופה מעידה על נחישותו של דרוקמן לפרק, להרכיב ולנסח ללא הרף את משמעותו המוסרית של מעשה התכנון האדריכלי ואת האחריות של האדריכל על המרחב הציבורי.

אחרית הדבר של הספר נכתבה בידי תלמידו של דרוקמן, ד"ר רועי קוזלובסקי. קוזלובסקי ממפה מחדש את פועלו של דרוקמן בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית, ומציב את עבודתו בהקשר תקופתי, רעיוני ומקומי.

סדרת אסופה חושפת לפני קהלים של חוקרים, תלמידים, אדריכלים ושוחרי אדריכלות, את מקורותיהן של תפיסות עולם שהתגבשו במשך שנים ארוכות של ניסיון מקצועי. האוצרוּת הכרוכה בהעמדתו של לקט מחקרי – איסוף החומרים, בחירה ביניהם ועריכתם – היא מלאכת מחשבת הנתונה בידיו של דור ההמשך. התוצאה היא אסופה הגדולה מסך חלקיה, המספקת הזדמנות מרגשת להתבונן בדיוקנאות המורכבים של דמויות מעוררות השראה ולהתחקות אחר עולמן האינטלקטואלי.