במדבר תמוז

שמיטה

בִּשְׁנַת תָּו שִׁין סָמֶךְ בֵּית, אִיצִי שָׂמֵחַ בֵּין עַצְמוֹ

כַּמָּה טוֹב שֶׁהָאֲדָמָה לֹא

שׁוֹמֶטֶת אֶת עַצְמָהּ, מִלְּבַד      
אוּלַי

בִּשְׁנוֹת שֶׁל אֲדָמָה, מֵאוֹת אֲלָפִים שָׁנִים

וְכָל הַיֶּרֶק הַיָּרֹק יָּרֹק בַּתֵּל הַיָּרֹק הַזֶּה

צוֹמֵחַ מִחוּץ לָרֹאשׁ שֶׁלִּי כָּל חֹרֶף, כָּל שָׁנָה

כְּשֶׁמַּבָּטִי פֹּה צָלוּל יוֹשֵׁב מוּלוֹ

שירי במדבר תמוז  נובעים מתוך מסע חיים שיש בו כאב, שמחה, היסוס, פחד, וגעגוע אל מקום שאינו נהיר תמיד. בספר נכתבת תנועה בלתי פוסקת של בירור ופליאה, ניסיונות אחיזה, שמיטה, וכמיהה למנוחה. זו תנועה שעוברת במגוון תחנות: חינוך חרדי, ישיבה 'כולל' ועוד. שפת הספר נעה בין  שפה מקראית, ארמית תלמודית, אידיש, סלנג ישיבתי ועברית יפה ומדוברת גם יחד.

במרכזו של הספר עומד מחזור בן תשעה שירים, "קינה, באין מינוח אחר", זעם, אכזבה וכאב שנכתבו בעקבות אסון מירון.

חלקו השלישי של במדבר תמוז, "אל מקום נמוך בעולם" הוא מחזור שנכתב תוך כדי נסיעה, ספק טיול ספק הימלטות בת שבועיים, אל ים המלח ובחזרה. מראות המדבר ואגן ים המלח, נופי תנ''ך ונפש, חוץ ופנים, נמזגים לנהר אחד בו מציאות החיים המוכרת מתרופפת יחד עם העברית ובשורת הנפש והקודש אף היא הופכת ל"אבק צוקי ההעתקים שאהבנו לקרוא לו רוח".

הספר מסתיים ב'עוד לפנות בוקר', פיוט מודרני המאחה את כל תנועות הספר.

בנצי גולדשטיין, יליד 1988, אב לארבעה, בוגר ישיבה חרדית-ליטאית, גר במושב אדרת בעמק האלה.

מנחה סדנאות ומפגשי כתיבה, ומנחה קהילת יוצרים בוגרי ישיבות חרדיות 'מקום של אש'. ייסד וערך את כתב העת 'מיגו - קונטרס שירה ויצירה. מייסד ועורך אתר סטנסיל לשירה. כיום עוסק בתחומי תרבות ולומד מדעי הרוח באוניברסיטה. במדבר תמוז הוא ספרו הראשון.