בסיפור עצמו

האם יש מקום שבו נוכל למצוא את כל מה שהלך לנו לאיבוד? האם קיים מקום שבו ממשיכים לחיות גם אלו שחשבנו שכבר אינם בחיים? ובכלל – האם יש דבר כזה, חיי נצח?ובכן, זה תלוי את מי שואלים. אם, למשל, נשאל את יותם לפידות – התשובות שלו תהיינה מעניינות מאוד. והן ככל הנראה גם יעלו בנו חיוך ואולי אף זיק של הבנה והסכמה.יותם הוא נער בן 17, שחי וגדל בתל־אביב. לאחר הרפתקאות ילדותו המוקדמת (המתוארות בספר: ב"המקום שבו הכול מתחיל"), אנו מתלווים אליו לאירועים וגילויים חדשים, מסעירים ויחד עם זאת משעשעים, מפחידים ועמוקים ויחד עם זאת – משמחים ופשוטים להפליא. אירועים שבהם יותם פוגש דמויות מופלאות, כמו אד"ם הכהן או ישעיהו השלישי, סיטואציות שבהן הוא מגלה חללים נסתרים ברחבי תל־אביב, חווה חוויות יוצאות־דופן, ולא פחות מכך – זוכה להיות עם אהבתו הראשונה, גילת.המסע של יותם כפול ומעורבב: גם מסע פיזי, כאן בעולם הרגיל שלנו, שכולנו פחות או יותר מכירים, וגם מסע מטא־פיזי – בתוך עולם שנמצא קצת הצידה מן המציאות שאנו מכירים – עולם שמתברר לנו שהוא לא פחות מוחשי מן הרגיל, אולי אפילו יותר, ושאפשר להרגיש אותו בגוף ואפילו לנהל עליו שיחות בשפה פשוטה ולא מסובכת.עכשיו, נניח שיש דבר כזה חיי נצח. ונניח שאמנם כן – שום־דבר לא הולך לאיבוד. האם זה בכלל טוב לנו? האם זה משמח?אם נשאל את יותם לפידות – התשובה שלו ככל הנראה לא תהיה מה שחשבנו. התשובה שלו תהיה לקחת אותנו יחד איתו במסע הגילויים שלו, בדרך המרתקת הזו שפותחת בפנינו מציאות עם מסתורין מתוק ואהבת חיים שובת לב. התשובה של יותם תהיה להתלוות אליו כאן, בסיפור עצמו, ולהגיע יחד איתו אל הסיום הזמני, תחנה במסע, וגם אל מה שיהיה בהמשך, שעוד יבוא.