בת עין הרקיע

בְּעֵת וּנְשָׁמָה אַחַת
נְטוּעִים כֻּלָּנוּ

בִּתִּי רוֹקֶדֶת מִתּוֹךְ חֲלוֹם
נֵר דּוֹלֵק אֶל חֵיק הַלַּיְלָה

הָאָרֶץ הִיא מַלְאָךְ
הַמַּיִם חַיִּים

הַבֹּקֶר, כָּל שֶׁנּוֹתַר
מֻתָּר לַיֹּפִי

״בת עין הרקיע״ מגיש לקוראיו שירת הלל אישית ואוניברסלית בעת ובעונה אחת.
שירה זו צומחת במקביל לראשית ההורות של המשורר. התבוננותו בבת זוגו במהלך הריונה והפיכתה לאם, סוחפת אותו אל חיק הפליאה. מבעד להתבוננות זו, עולה מתוכו קול נשי, רוחני ומיתי. בקול הזה חובר אב טרי לשושלת נשים, ומהלל את הבריאה וההשתנות המתמדת. זו שירה עם תווים של קדושה, שירת רוח גבוהה ששורשיה נטועים בגשמי, בגוף ובאדמה.