גוני גרין בבית הספר רכה

מֵהָרֶגַע שֶׁגּוּנִי גְּרִין מַגִּיעָה לְבֵית־הַסֵּפֶר, מְגַלִּים יַלְדֵי כִּתָּה ב' עִנְיָן רַב בְּסִגְנוֹן הַלְּבוּשׁ הַיִּחוּדִי שֶׁלָּהּ וּבַאֲרוּחוֹת הָעֶשֶׂר הַמְּיֻחָדוֹת שֶׁלָּהּ. לָכֵן בִּשְׁעַת סִפּוּר בּוֹחֲרִים כֻּלָּם פֶּה אֶחָד לִשְׁמֹעַ סִפּוּר עַל גּוּנִי גְּרִין. וּלְגוּנִי גְּרִין זֶה מַתְאִים מְאֹד, כִּי יֵשׁ לָהּ כַּמָּה וְכַמָּה סִפּוּרִים מְעַנְיְנִים וַאֲמִתִּיִּים לְסַפֵּר, כָּל עוֹד הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת "בְּמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים".

בְּאֶמְצָעוּת גּוּנִי גְּרִין וְסִפּוּרֶיהָ, מְעוֹדֶדֶת לוֹיְס לוֹרִי, שֶׁזָּכְתָה פַּעֲמַיִם בִּפְרַס "נְיוּבֶּרִי", אֶת מְסַפֵּר הַסִּפּוּרִים שֶׁבְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַקּוֹראִים הַצְּעִירִים.