דף הבית > גנזי חיים מחקרים בתקופת השואה
גנזי חיים מחקרים בתקופת השואה
תקציר
בקובץ זה כינסנו מבחר מאמרים שהופיעו במקורות מדעיים שונים, בארצות־הברית, בקנדה, באנגליה, ביוון ובישראל. מכיוון שהמאמרים הופיעו בבמות שונות ובמשך עשורים רבים, מקרים של חזרה מסוימת הם בלתי נמנעים.
הספר מחולק לשבעה שערים. בשער הראשון המאמרים דנים בציונות הדתית בהונגריה בתקופת השואה. אף על פי שהציונות הדתית הייתה התנועה הגדולה ביותר בין התנועות הציוניות בהונגריה (ב־1939 הגיעה ל־39 אחוז מהן), בכל זאת ישנה התעלמות כמעט מוחלטת בקרב החוקרים מחלקהּ של "בני עקיבא" בפעילות המחתרתית ובמעשי ההצלה בתקופת השואה. על כן נדונה בהרחבה תרומתה של "בני עקיבא" במחתרת החלוצית. כמו כן מתרכז אחד המחקרים בהתארגנות התנועה אחרי המלחמה, תוך הבלטת החיים בכפר הנוער הדתי בגולה בדסק, שהיה מוסד מיוחד במינו, ששיקם את הילדים ניצולי השואה והעניק להם חיים מאושרים ואת חדוות הילדות שאבדה להם.
חלק משמעותי מן המאמרים בקובץ זה עוסקים בעמדת הכנסיות בארצות־הברית ובקנדה כלפי השואה ופליטיה. בעוד עמדת ממשל רוזוולט כלפי השואה זכתה לספרות נרחבת, יש בדיון בעמדת הכנסיות משום חידוש. הנאצים רדפו לא רק את היהודים אלא גם את הנוצרים. אלפי נוצרים, אשר נחשבו ליהודים, על פי חוקי הגזע הנאציים, החליטו לברוח מגרמניה. מצבם של "נוצרים לא־ארים" אלה היה קשה לפעמים יותר ממצב היהודים, כיוון שבניגוד ליהודים לא נמצאו ארגוני סעד נוצריים שיטפלו בהם. מחקרנו מבליט את קיומם של פליטים נוצריים נרדפי הנאצים, שהיוו כשליש מן הפליטים שהגיעו לארצות־הברית, נושא שלא טופל במחקר. מי דאג ומי טיפל בעשרות אלפי פליטים אלה? אחד לאחד נבחנים כאן הארגונים הכנסייתיים ביחסם לפליטי השואה: הקתולים, הפרוטסטנטים, הקוויקרים, היוניטריאנים ועוד. האדישות הגובלת בעוינות של חוגי הכנסייה כלפי בעיית הפליטים בשנות השלושים עמדה בניגוד בולט לעמדתם ביחס לכניסת פליטים לארצות־הברית וליישובם מחדש לאחר מלחמת העולם, מאחר שהבאים לא היו נרדפי הנאצים, אלא ברחו מציפורני הקומוניזם.
בשער השישי, המאמרים על קלוורטון ווִילסון דנים בתנועת האינטלקטואלים בארצות־הברית שפנו שמאלה בזכות המאבק של ברית־המועצות בנאציזם. אולם לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב־23 באוגוסט 1939, כאשר ברית־המועצות שינתה את מדיניות הביקורת שלה על היטלר, נטשו האינטלקטואלים השמאלנים בזעם את תמיכתם בסטלין ועברו לתמוך בנשיא רוזוולט שנלחם בגרמניה. תרומתו של קלוורטון – הסופר והאינטלקטואל – לתנועת השמאל הרדיקלי האמריקני בשנות השלושים, ננטשה כמעט לגמרי במחקר. מאמרים אלה באים להשלים פער זה. הם מבליטים את המעבר של השקפותיו מקומוניזם רדיקלי אל מרקסיזם רביזיוניסטי. בזכות השבועון The Modern Monthly שבעריכתו, הוא סיפק במה חשובה לדעות השונות של השמאל הרדיקלי. לכן תרומתו של קלוורטון לתנועה הרדיקלית בארצות־הברית הייתה מעבר לספריו ולנאומיו. לצדם נדונה תרומתו של אדמונד ווילסון, שהיה העורך של אותו שבועון בתקופה מסוימת.
נמצאנו למדים, כי המאמרים הדנים במאבק בגרמניה הנאצית, בעמדת הכנסיות בשאלת הפליטים ובהתארגנות לאחר המלחמה, כמו גם פעילותם של אנשי השמאל הרדיקלי בארצות־הברית לפני המלחמה, מהווים את המכנה המשותף, המרכיב את הספר מן הקצה אל הקצה, והוא – תקופת השואה.
חיים גניזי, עורך דין וחוקר משפט ותיאטרון, הוא מרצה במרכז האקדמי פרס ובמרכז ליידיש באוניברסיטת בר-אילן . ספרו הקודם (עם נוגה לוין-קייני): אני בדרכי אלך: עיון משפטי ופסיכולוגי בשישה מחזות תיאטרון יידיש (2019).
הספר מחולק לשבעה שערים. בשער הראשון המאמרים דנים בציונות הדתית בהונגריה בתקופת השואה. אף על פי שהציונות הדתית הייתה התנועה הגדולה ביותר בין התנועות הציוניות בהונגריה (ב־1939 הגיעה ל־39 אחוז מהן), בכל זאת ישנה התעלמות כמעט מוחלטת בקרב החוקרים מחלקהּ של "בני עקיבא" בפעילות המחתרתית ובמעשי ההצלה בתקופת השואה. על כן נדונה בהרחבה תרומתה של "בני עקיבא" במחתרת החלוצית. כמו כן מתרכז אחד המחקרים בהתארגנות התנועה אחרי המלחמה, תוך הבלטת החיים בכפר הנוער הדתי בגולה בדסק, שהיה מוסד מיוחד במינו, ששיקם את הילדים ניצולי השואה והעניק להם חיים מאושרים ואת חדוות הילדות שאבדה להם.
חלק משמעותי מן המאמרים בקובץ זה עוסקים בעמדת הכנסיות בארצות־הברית ובקנדה כלפי השואה ופליטיה. בעוד עמדת ממשל רוזוולט כלפי השואה זכתה לספרות נרחבת, יש בדיון בעמדת הכנסיות משום חידוש. הנאצים רדפו לא רק את היהודים אלא גם את הנוצרים. אלפי נוצרים, אשר נחשבו ליהודים, על פי חוקי הגזע הנאציים, החליטו לברוח מגרמניה. מצבם של "נוצרים לא־ארים" אלה היה קשה לפעמים יותר ממצב היהודים, כיוון שבניגוד ליהודים לא נמצאו ארגוני סעד נוצריים שיטפלו בהם. מחקרנו מבליט את קיומם של פליטים נוצריים נרדפי הנאצים, שהיוו כשליש מן הפליטים שהגיעו לארצות־הברית, נושא שלא טופל במחקר. מי דאג ומי טיפל בעשרות אלפי פליטים אלה? אחד לאחד נבחנים כאן הארגונים הכנסייתיים ביחסם לפליטי השואה: הקתולים, הפרוטסטנטים, הקוויקרים, היוניטריאנים ועוד. האדישות הגובלת בעוינות של חוגי הכנסייה כלפי בעיית הפליטים בשנות השלושים עמדה בניגוד בולט לעמדתם ביחס לכניסת פליטים לארצות־הברית וליישובם מחדש לאחר מלחמת העולם, מאחר שהבאים לא היו נרדפי הנאצים, אלא ברחו מציפורני הקומוניזם.
בשער השישי, המאמרים על קלוורטון ווִילסון דנים בתנועת האינטלקטואלים בארצות־הברית שפנו שמאלה בזכות המאבק של ברית־המועצות בנאציזם. אולם לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב־23 באוגוסט 1939, כאשר ברית־המועצות שינתה את מדיניות הביקורת שלה על היטלר, נטשו האינטלקטואלים השמאלנים בזעם את תמיכתם בסטלין ועברו לתמוך בנשיא רוזוולט שנלחם בגרמניה. תרומתו של קלוורטון – הסופר והאינטלקטואל – לתנועת השמאל הרדיקלי האמריקני בשנות השלושים, ננטשה כמעט לגמרי במחקר. מאמרים אלה באים להשלים פער זה. הם מבליטים את המעבר של השקפותיו מקומוניזם רדיקלי אל מרקסיזם רביזיוניסטי. בזכות השבועון The Modern Monthly שבעריכתו, הוא סיפק במה חשובה לדעות השונות של השמאל הרדיקלי. לכן תרומתו של קלוורטון לתנועה הרדיקלית בארצות־הברית הייתה מעבר לספריו ולנאומיו. לצדם נדונה תרומתו של אדמונד ווילסון, שהיה העורך של אותו שבועון בתקופה מסוימת.
נמצאנו למדים, כי המאמרים הדנים במאבק בגרמניה הנאצית, בעמדת הכנסיות בשאלת הפליטים ובהתארגנות לאחר המלחמה, כמו גם פעילותם של אנשי השמאל הרדיקלי בארצות־הברית לפני המלחמה, מהווים את המכנה המשותף, המרכיב את הספר מן הקצה אל הקצה, והוא – תקופת השואה.
חיים גניזי, עורך דין וחוקר משפט ותיאטרון, הוא מרצה במרכז האקדמי פרס ובמרכז ליידיש באוניברסיטת בר-אילן . ספרו הקודם (עם נוגה לוין-קייני): אני בדרכי אלך: עיון משפטי ופסיכולוגי בשישה מחזות תיאטרון יידיש (2019).
0 ביקורות
