דף הבית > גני תל אביב התלויים

גני תל אביב התלויים
תקציר
גני תל אביב התלויים, ספר שיריו של אלי הירש, נכתב בעקבות מותו של הסינולוג, המתרגם והמו"ל דן דאור. הירש ודאור היו חברים קרובים במשך כעשרים ושתים שנה, מאז שהכירו בשלהי שנות השמונים ועד למותו של דאור בדצמבר 2009. דאור מילא תפקיד משמעותי בחייו של הירש, לא רק כחבר אלא גם כמורה-דרך ספרותי. הם הכירו בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שיתפו פעולה כעורך וכותב בעיתון "העיר" של שנות השמונים, תרגמו יחד ספרים להוצאת עם עובד (בין השאר את "מנהטן טרנספר" של ג'ון דוס פסוס), ועבדו יחד בהוצאת "חרגול".
לאחר מותו של דאור ערך הירש את כינוס תרגומי-השירה של דאור משתה לאדם בודד, ובעקבות חתימת הכינוס התחילו שירי הספר להיכתב.
אלה שירים אישיים מאוד – שירי אהבה וידידות, אבל וגעגוע, זיכרון וקינה – שנכתבו מתוך מודעות לקושי הגדול שיש בשילובם של רגשות פרטיים, לפעמים מורכבים מאוד, בתבניות ספרותיות הנטועות במסורת השירה. השירים בוחנים את היחסים בין אבל ושירת אבל, אהבה ושירת אהבה, געגוע ושירת געגוע, ואת היחסים הטעונים בין משורר למתאבל ובין מתאבל למת.
לשירי הספר שלושה מקורות השראה: תרגומיו של דן דאור מסינית קלסית, על סגנונם הלשוני המיוחד, שירי האהבה של רחל המשוררת ולאה גולדברג, על המוזיקליות המתנגנת שלהם ומקומן המיוחד בזמר העברי, והמסורת היהודית של שירת צער ואבל שיסודה בקינות התנ"כיות.
שניים משערי הספר ראויים לאזכור מיוחד: השער "מלים לתווים", שבו מציע הירש גרסאות פרטיות לשירים ידועים מאוד כ"ואולי לא היו הדברים" ו"זמר נוגה" (התשמע קולי, רחוקי שלי...) של רחל ו"האומנם עוד יבואו ימים" של גולדברג, והשער החותם את הספר – הפואמה האקרוסטיכונית "על מות" שיש בה עשרים ושניים פרקים, המוקדשים כל אחד לאות באלף-בית, מאלף ועד תיו.
אלי הירש הוא משורר, עורך ומבקר. נולד בפתח תקווה ב1962. מתגורר בתל אביב. נשוי לרינת ואב לדריה, עלמה ועדי. פרסם לראשונה משיריו ב"סימן קריאה 9" בהיותו בן שש עשרה. באמצע שנות השמונים היה חבר בקבוצת המשוררים "מקום" יחד עם חזי לסקלי, אלון אלטרס ורובי שונברגר. היה מבקר הספרים של "העיר", מבקר הספרים של מוסף "תרבות מעריב", ועורך ראשי של הוצאת מודן.
מאז 2003 עורך הירש את סדרת הפרוזה המקורית "חרגול פלוס" בהוצאת חרגול, ומאז 2007 הוא כותב את הטור "אלי הירש קורא שירה" במדור הספרותי של "ידיעות אחרונות" ומלמד במסלול לכתיבה יוצרת בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. גני תל אביב התלויים הוא ספרו הרביעי. קדמו לו רעש (עכשיו 1986), טיול בשלושה (הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה 1997 (ו"מוזיקה חדשה" (חרגול/עם עובד 2008).
לאחר מותו של דאור ערך הירש את כינוס תרגומי-השירה של דאור משתה לאדם בודד, ובעקבות חתימת הכינוס התחילו שירי הספר להיכתב.
אלה שירים אישיים מאוד – שירי אהבה וידידות, אבל וגעגוע, זיכרון וקינה – שנכתבו מתוך מודעות לקושי הגדול שיש בשילובם של רגשות פרטיים, לפעמים מורכבים מאוד, בתבניות ספרותיות הנטועות במסורת השירה. השירים בוחנים את היחסים בין אבל ושירת אבל, אהבה ושירת אהבה, געגוע ושירת געגוע, ואת היחסים הטעונים בין משורר למתאבל ובין מתאבל למת.
לשירי הספר שלושה מקורות השראה: תרגומיו של דן דאור מסינית קלסית, על סגנונם הלשוני המיוחד, שירי האהבה של רחל המשוררת ולאה גולדברג, על המוזיקליות המתנגנת שלהם ומקומן המיוחד בזמר העברי, והמסורת היהודית של שירת צער ואבל שיסודה בקינות התנ"כיות.
שניים משערי הספר ראויים לאזכור מיוחד: השער "מלים לתווים", שבו מציע הירש גרסאות פרטיות לשירים ידועים מאוד כ"ואולי לא היו הדברים" ו"זמר נוגה" (התשמע קולי, רחוקי שלי...) של רחל ו"האומנם עוד יבואו ימים" של גולדברג, והשער החותם את הספר – הפואמה האקרוסטיכונית "על מות" שיש בה עשרים ושניים פרקים, המוקדשים כל אחד לאות באלף-בית, מאלף ועד תיו.
אלי הירש הוא משורר, עורך ומבקר. נולד בפתח תקווה ב1962. מתגורר בתל אביב. נשוי לרינת ואב לדריה, עלמה ועדי. פרסם לראשונה משיריו ב"סימן קריאה 9" בהיותו בן שש עשרה. באמצע שנות השמונים היה חבר בקבוצת המשוררים "מקום" יחד עם חזי לסקלי, אלון אלטרס ורובי שונברגר. היה מבקר הספרים של "העיר", מבקר הספרים של מוסף "תרבות מעריב", ועורך ראשי של הוצאת מודן.
מאז 2003 עורך הירש את סדרת הפרוזה המקורית "חרגול פלוס" בהוצאת חרגול, ומאז 2007 הוא כותב את הטור "אלי הירש קורא שירה" במדור הספרותי של "ידיעות אחרונות" ומלמד במסלול לכתיבה יוצרת בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. גני תל אביב התלויים הוא ספרו הרביעי. קדמו לו רעש (עכשיו 1986), טיול בשלושה (הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה 1997 (ו"מוזיקה חדשה" (חרגול/עם עובד 2008).
0 ביקורות