גרבה

הרומן הראשון של המשורר והמלחין דוד בּרבּי הוא סוג של הפתעה בשבילי כאוהב ספרת עברית-ישראלית ואפילו סוג של נֵס קטן. בדרך כלל היודע לכתוב שירה אינו יודע בהכרח לכתוב פרוזה ולהפך, והנה כאן אחרי כמה וכמה ספרי שירה איכותיים ביותר של משורר, נולד רומן.

הרומן היפה הזה "ג'רבּה" הוא סיפור של מקום וארץ אחרת, תוניסיה ולא ישראל, והוא מחזיר אותנו אל הדיון העקרוני הפוסטמודרניסטי בפוליטיקה של הזהויות שהתגבר פה ביֶתֶר שׂאת משנת אלפיים צפונה עם יוצרים צעירים בגילם מבּרבּי שלפתע גילו את בית הוריהם ואת העובדה כי לא נולדנו יש מאַיִן וכי התרבות הישראלית המתהווה כאן היא בְּליל של תרבויות מן המזרח ומן המערב וכל יופייה ברב גוניותהּ.

אבל זה לא רק רומן של מקום וזמן. זה גם סיפורו האישי והפרטי של בחור צעיר בשם דוד, כשמו של הסופר וזאת עובדה מעניינת החושפת את הלב, חייט אמן, בן ג'רבּה, היוצא להרפתקה אל הדרך הגדולה, כמו שנתן אלתרמן כתב בשיריו, שהיא המסע הגיאוגרפי על פני תוניסיה, אבל גם מסע החיים עצמם רבי הגלגולים והמצבים. יוצא אפוא שזה גם רומן חניכה מרגש בעל יסוד נאיבי להפליא וכובש לב.

זאת ואף זאת, בדרך להתבגרות ולהתמקצעות, דוד פוגש נשים שונות המרשימות אותו, מה שהופך את הרומן הזה לרומן ארוטי נועז ביותר שיש בו תיאורי מין רבים הנכתבים בעברית חופשית זורמת ולא מאולצת. כל כך הרבה משוקע אפוא ברומן המתגלגל הזה: רומן מקום במסגרת הפוליטיקה של הזהויות והשיבה לעבר, רומן חניכה של נער ההופך לגבר ומגלה את החיים והמין האחר המוביל אותנו אל הרומן הארוטי.

אם לא די בזה כדי להרשים אתכם כקוראים, אולי כדאי לסיים ולומר כי מדובר גם ברומן פיקרסקי מובהק. זוהי סוגה ראשונית של רומן ודוד שב אליה באופן טבעי ולא במודע. דוד, החייט האמן, נווד והרפתקן, הוא בן השכבות העממיות הנסחף ממקום למקום ומסביבה חברתית אחת לאחרת בקצב עלילה מהיר ורב תהפוכות ותוך כדי כך הוא לומד לשרוד את מסע החיים. זהו רומן פיקרסקי גם במובן שהקשרים בין פרק לפרק עומדים בקשר אָדיטיבי, בגדר תחנות של חיבור: זה ועוד זה ועוד זה, ולא בקשר נסיבתי, קוזוּאלי: זה נובע מזה, נובע מזה וכו'. צירופי מקרים צצים ועולים, דמויות שבות ומופיעות בעלילה, מכוח המקרה ובניגוד להסתברות.

מה יהא על דוד ועל חייו? האם יימשך אל החופש המתירני שמציע העולם הפתוח סביבו על שפע צבעיו כאדם חושני וארוטי, או אולי יחזור אל צור מחצבתו ואל סביבתו המסורתית והשמרנית בשל אהבתו לבת הרב? הקיצור, ספר מרתק, כפי שקבע הנביא חבקוק: למען ירוץ קורא בו.

רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל