דודי מפחד מהרוח

דודי מפחד מן הרוח הוא רומן-חניכה מרגש ביופיו. גיבורו הוא ילד הגדל בקיבוץ של שנות השישים, וצומח אל ההוויה הקיבוצית של השנים ההן -השיתופית, המגויסת, הדחוסה, התובענית, אשר כשם היא אטרקטיבית וייחודית, היא גם פוגענית ופוצעת. זו הוויית הלינ המשותפת, חדר האוכל הציבורי, בית ההורים הממודר, מעטפת החברה המבוגרת, חברת הילדים, תנועת הנוער, השירות בצבא ושנות החיפוש שלאחריו.

את המציאות הזאת מספר ומשחזר זיו דורקם ברומן הביכורים שלו בכישרון כתיבה מוכח, אפילו מפעים. זו כתיבה יפהפייה, חכמה, דקת מבע ורגישות מאין כמוה. כתיבה של מי שניחן במבט-בוחן של סופר אמיתי ובשל. כך הוא שוזר סצנות ותמונות של ילדות, נעורים והתבגרות בתיאורים מדויקים, פרטניים ומכמירי-לב של עלילות גיבורו, תוך שהוא מתבונן התבוננות מלאת תובנה בתנועות הנפש המטלטלות אותו וברקמות היחסים שהוא טווה, וגם מפליג בדמיונו אל עולמות הזויים, המשתרעים הרחק מעבר לגבולות חצר הקיבוץ.

´דודי מפחד מן הרוח´ הוא יצירה רבת-השראה, הניצבת בשורה אחת עם היפים והמובחרים שבסיפורים-חניכה. היא מהווה מעין הומאז´ מורכב- לעתים נשגב, לעתים אכזר - ל´קיבוץ של פעם´, אבל לא פחות מכך לתשוקתו של ילד ההולך ומתבגר, לגבש את זהותו נוכח עולם מתעתע, מפחיד ומרתק. כך הופקע הסיפור מן הזירה הקיבוצית-לוקלית ומשתבח בממדים אוניברסליים: דודי הוא לא רק בן-קיבוץ החוצב לעצמו - לא פעם ביזע ובדמעות - נתיב אינדווידואלי בתוך התובענות השיתופית-שוויונית. דודי הוא גם מי שדמותו ואישיותו מותכת מן החומרים הגרעיניים הממלאים כל ילד, נער, ומתבגר באשר הוא. ומכאן - מן הפרספקטיבה ההולכת ומרחיבה ומגביהה של הסיפור - סוד קסמו וגדולתו של הרומן הזה.
ד.ש.

זיו דורקם הוא בן קיבוץ פלמ"ח-צובה. חי בשנים רבות בחו"ל ושב לאחרונה ארצה. הוא בוגר החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב.