דמעות של יין

אי אפשר להתפרנס רק מלהיו סופרת - אז פתחתי מקום כזה של חדרים להשכרה. החדרים די ריקים, יש בם רק מיטה וג´קוזי.אני עומדת בפתח ומברכת לשלום את כל הזוגות שבאים לעשות שם אהבה. הם מפקידים בידיי את טבעות הנישואין שלהם, הסודות, הכאבים, תחלואי העולם ואת הבגדים, כמובן. בתמורה, אני נותנת להם מפתח בדמותו של היצר - ורק איתו הם נכנסים פנימה.ננסים לממש, להרוס ולבנות מחדש.זה ייקח שלוש דקות, לעמים חמש - ויצאו החוצה.  כשיצאו, יחייכו אליי וישובו איש אל מכוניתו ואישה אל מכוניתה, אל חייהם. עד הפעם הבאה שאפתח דלתי בפניהם.שלוש דקות לסיפור, לפעמים חמש - ובחזרה אל השגרה.וזה הכל.