האיש שלא ידע למות

הספר החדש של הסופר והפיזיקאי, עוזי מגן תומו, "האיש שלא ידע למות", הינו יצירה נדירה וסוחפת, שבה מתגלים זרמי מעמקים של גיבורי הסיפורים והנובלה, דרך ההתבוננות הצלולה והחדה של המחבר. הדמויות שבספר הן דמויות אוטנטיות ומוחשיות שמתוארות בצבעים עזים ולעיתים קודרים. התיאורים החיים גורמים לקורא לראות בבירור את התמונה של זרם האירועים שנעה עם תפניות מפתיעות, ולחוש את עולמן הפנימי של הדמויות. מעט ספרים כאלו ניכתבים בעידן הקשב הקצר שבו אנו חיים. כשקוראים את "האיש שלא ידע למות" חשים עד כמה זה חבל, ועד כמה טוב שהמחבר הקים לתחיה את אותן דמויות ואותם עולמות שהולכים ונעלמים עם השנים. הספר רווי בהתבוננויות קיומיות שנעות על ציר הזמן ששיאן בפואמה שבסופו: "איש זמני מאוד (הרהור על מבנה הזמן)". רושם הסיפורים אינו מרפה מהקורא גם לאחר שהניח את הספר. במיוחד בולטת בו הנובלה ששמה כשם הספר "האיש שלא ידע למות" שמתפתחת לכיוון מאוד מרגש ובלתי צפוי.

לא ניתן להישאר שווה נפש לאחר קריאת ספרו השני של הסופר והפיסיקאי עוזי מגן תומו "האיש שלא ידע למות" קובץ הסיפורים מפגיש את הקורא עם דמויות מיוחדות במקומות אפופי מסתורין והקורא נשאב אל תוך התיאורים הפנטסטיים, כאלו שנארגו בידי אומן. הסיפורת המונחת לפנינו הינה עשירה מאוד בתיאורים נופיים מציגה מציאות נופית סבוכה, מזג האויר בדרך כלל קיצוני, כך גם הדמויות המתוארות בשגרת יומם והן בעיקר כואבות, דוקרות ומחפשות הן נחמה והן את מקומם. חלקן מתוארות על פי עיסוקן ואיננו יודעים את שמם, איש השחמט "בגדיו היו משבצות שחור לבן, כובעו הרחב שחור ולבן, ואופניו צבועים שחור לבן". לרוב המציאות הנופית ומזג האוויר מבשרות את העומד להתרחש בסיפור "הניסיון האחרון" (שיתכן ולקוח מעולמו הביוגרפי של הסופר) "באותה שנה היו באמתחתו של האביב הרבה ימים עכורים בצבעים לא מוכרים" אות המבשר את סופו העצוב של הסיפור, ואכן "המוות אוהב ילדים קטנים אמרה האם" . עלילות הסיפורים הן מינימליות נעות על צירי זמן שונים, באחדים מהם נוצר מתח סמוי שלרוב הוא בין החיים למוות. בנובלה, לדעתי שיאו של הספר, המתח הזה נגלה אל מול עיננו "בחוסר ישע כילד במגלשה צובר מהירות ותיכף יעלם בתהומות... ונעצר תלוי על סף התהום". הסיפורים הם מאתגרים, פועלים עלינו ומחייבים מעורבות של קורא קשוב והשלמת פערים בעיקר בכול מה שנוגע לחיי הנפש של הדמויות ופענוח המציאות החושית הנרמזת מתחת לפני השטח. הכותב מפליא לנוע בין המציאות המתהווה אל מול עיננו לבין הדמויות המשוטטות בה. הפרוזה בסיפורים הקצרים ב"האיש שלא ידע למות" היא רבת כוח, מקומית ואוניברסלית כאחד. הנובלה הינה עוצמתית במיוחד כזו שלא עוזבת את הקורא הרבה אחרי סיומה. אין ספק שאקרא אותו שוב. חנן – כפר סבא

בספר אוסף סיפורים קצרים, נובלה, ופואמה הרהורים על הזמן. במרבית הסיפרים משולבת קדרות, המחייבת זמן התאוששות בין סיפור לסיפור. ההתאוששות הנדרשת מעידה על איכות הכתיבה. הכתיבה היא בעברית עשירה, מהנה, ולעתים פואטית. הנובלה קולחת ומסקרנת, ולה סוף מפתיע. שוב השפה עשירה ומהנה. הפואמה מצריכה קריאות חוזרות, ומכילה הרהורים פילוסופיים על הזמן, ועל הקיום בכלל.

קראתי את הספר בעניין רב. הסיפורים כתובים ברגישות רבה והמטאפורות מתארות באופן מדויק את הלכי הנפש של הדמויות.הסיפורים השונים כתובים בסגנונות ובז׳אנרים שונים-הכותב מתאים את הסגנון לרוח המספר/הגיבור. הסיפורים מתארים תחושות של בדידות וכאב ונסיונות נואשים לתקווה וחמלה- חוויות שנוגעות בחווה כל אדם במידה זו או אחרת.ספר מעניין ורגיש. מומלץ מאוד.

הספר החדש של הסופר והפיזיקאי, עוזי מגן תומו, "האיש שלא ידע למות", הינו יצירה נדירה וסוחפת, שבה מתגלים זרמי מעמקים של גיבורי הסיפורים והנובלה, דרך ההתבוננות הצלולה והחדה של המחבר.  הדמויות שבספר הן דמויות אוטנטיות ומוחשיות שמתוארות בצבעים עזים ולעיתים קודרים. התיאורים החיים גורמים לקורא לראות בבירור את התמונה של זרם האירועים שנעה עם תפניות מפתיעות, ולחוש את עולמן הפנימי של הדמויות.  מעט ספרים כאלו ניכתבים בעידן הקשב הקצר שבו אנו חיים. כשקוראים את "האיש שלא ידע למות" חשים עד כמה זה חבל, ועד כמה טוב שהמחבר הקים לתחיה את אותן דמויות ואותם עולמות שהולכים ונעלמים עם השנים.  הספר רווי בהתבוננויות קיומיות שנעות על ציר הזמן ששיאן בפואמה שבסופו: "איש זמני מאוד (הרהור על מבנה הזמן)".  רושם הסיפורים אינו מרפה מהקורא גם לאחר שהניח את הספר.  במיוחד בולטת בו הנובלה ששמה כשם הספר "האיש שלא ידע למות" שמתפתחת לכיוון מאוד מרגש ובלתי צפוי.

הספר מספק חוויה קריאה אינטנסיבית ויחודית, הקורא נע בין רבדים של סיפוריים עשויים היטב, שכל אחד מהם מחייב לקחת נשימה ארוכה ועמוקה לאחר הקריאה שלו. הפוגה שמזמינה את הקורא להתמודד עם חוויות ילדות והמתח בין החי הנוכח והנטיעה שלו בילדותו. הקורא נחשף לעומק רגשי שהמחבר ביד אמן ובמשפטים מדויקים ובנויים היטב, פותח לפניו. המתח החבוי בין משמעות הזמן, הגורל, המזל ונסיבות החיים האקראיות עולה היטב ושזור באופן נפלא בין כל חלקי הספר, הסיפורים הנובלה והקטע היחודי בסוף הספר. ספר שגורם לך לקרוא לעיתים את אותו סיפור שוב לאחר נשימה ארוכה והפוגה קלה ועדיין אתה נותר עם הרגשה שלא פענחת אותו עד תום. הייתי משייך אותו לסוג הספרים שמעניקים לקורא חוויה יחודית ושונה בכל מופע שונה בחיים. מאוד נוכח העושר הרגשי של הסופר לאורך הקריאה של הספר. מאוד מומלץ לקריאה.

לכל מי שמבקש ספרות מעוררת מחשבה שמעזה לגעת בפצעים הפתוחים של הנפש ולהציע להם שפה, אני ממליצה על ספרו החדש של הסופר והפיזיקאי עוזי מגן תומו "האיש שלא ידע למות". הספר כולל אחד-עשר סיפורים, ונחתם בנובלה הנושאת את שמו – יצירה מהודקת, מרתקת ומפתיעה המזמינה את הקורא להתבוננות מעמיקה ונוקבת בתהומות הקיום האנושי ובשאלות על מקומו של היחיד בתוך סדרי עולם מעקרים ופוצעים.

ספרו החדש של עוזי מגן תומו "האיש שלא ידע למות" היא יצירה מרתקת של סיפורים קצרים ושל נובלה המפתיעה בייחודה ובמקוריותה.נובלה שאינה מרפה ממך עד שסיימת לקרוא אותה. הסיפורים כתובים בשפה עברית עשירה,חדה ומדויקת, הם מלאים בדימויים ובדמויות מהעולם של 'פעם'.תיאורי הסיטואציות והדמויות שזורים במילים שדומה שרק המחבר יכול היה לצרפן אחת לצד השנייה. המארג שהסופר בונה בתיאוריו מותיר אותך נפעם ומשתאה לנוכח הכשרון הרב בשימוש העשיר בשפה כמו גם בניואנסים שמדייקים את הסיטואציה. משפטים רבים בספר מעוררים בך רצון להעתיק ולמסגר אותם כך שביום מן הימים תוכל לחזור ולהתענג עליהם.