האף שנטף

סֵפֶר זֶה מְסַפֵּר עַל הַיֶּלֶד אֹפֶק, שֶׁלֹּא יָדַע כֵּיצַד מְקַנְּחִים אֶת הָאַף, עַד שֶׁאִמּוֹ לִמְּדָה אוֹתוֹ אֶת שִׁיטַת שְׁלֹשׁ הַפְּעֻלּוֹת. לְאַחַר שֶׁהֵבִין שֶׁהָעִנְיָן אֵינוֹ מְסֻבָּךְ כָּל כָּךְ וְהִצְלִיחַ לְקַנֵּחַ אֶת אַפּוֹ בְּעַצְמוֹ, הוּא אַף מְלַמֵּד יְלָדִים אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ. קִנּוּחַ הָאַף הוּא פְּעֻלָּה מֻרְכֶּבֶת, וִילָדִים מִתְקַשִּׁים לְבַצְּעָהּ בְּהַצְלָחָה, כְּפִי שֶׁנּוֹכַחְתִּי לָדַעַת בְּמַהֲלַךְ שְׁנוֹת עֲבוֹדָתִי כִּמְחַנֶּכֶת בְּגַנִּים. בְּאֶמְצָעוּת פֵּרוּק 
הַתַּהֲלִיךְ לְשָׁלֹ שׁ פְּעֻלּוֹת נִפְרָדוֹת נָקֵל עַל יְלָדֵינוּ לִלְמֹד לַעֲשׂוֹת זֹאת בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וּבְכֹחוֹת עַצְמָם.