האתגר להיות יהודי

קדושת החיים הבלתי מעורערת, היא ערך עליון ביהדות זמן רב שלא קראתי יצירה בעלת חשיבות, ובעיקר בעלת עוצמה רבה כל כך. היקפה – מעבר לעם היהודי לבדו, משום שבסופו של דבר, מדובר בכל מדינות המערב. ישראל, למרות אופיו המיוחד, נכלל בזרם התרבותי האירופאי. אנו מכירים בערכם של הרשעים הקיצוניים שמטרידים את העם היהודי, זה עתה ובכל יום, ומסכנים את עצם קיומו. אנו פוגשים גם את אויבינו וניתן לזהותם בנקל. זהו הגורם העיקרי לסבלה של המחברת טרז זריהן-דביר. טרז היא סוקרת מצוינת של העולם ובמיוחד של ישראל, אולם יש לה סלידה ברורה לקבל את ההשלכות שהיא מנמקת, עקב היעלמותו של העיקרון המוביל, אלוקים כמובן! "אלוקים כבר מת! אלוקים עדיין מת. אנחנו הרגנו אותו!", טען ניטשה (Nietzsche) ביצירתו "Gai Savoir". התוצאה לא איחרה להגיע: פיצוץ, פילוג, בריחה, הפשטת בני האדם, ריקנות, חוסר משמעות קיומי ושנאת החיים. היעדרותו של אלוקים היוותה סוף להתעלות ולהתרוממות, אך בד בבד גם סילקה את החיוך ואת האושר שבחיים. היהודים, חרף התחברותם לדת, ולכן לבורא עולם, כלומר לאורתופרקטיקה (orthopraxy – תרגולי אורתודוקסיה), אינם מצליחים לבלום את הסטייה הנוראה שהפכה לפגיעה מרושעת וממשית, על אף אחיזתם מחדש באדמות אבותיהם אחרי כמעט אלפיים שנות גלות! מכיוון שהיהודים לא עמדו בסבל שגרמו להם הגויים הסובבים אותם, הם האמינו כי הדרך הטובה ביותר היא לנסות ללכת בעקבותיהם, להידמות להם בכל מאפייני החיים ובכך להתאים את עצמם אליהם, מבלי להבחין שבעצם הם מתרחקים ממהותם האישית. בפועל, "ההשכלה", למרות כוונותיה הטובות, פתחה להם את שערי התדרדרותם בת-זמננו, כלומר כניסתם לעולם המערבי, שהחל בו זמנית את ההרס העצמי שלו. בספרה, "האתגר להיות... יהודי", מתארת טרז זריהן-דביר ברמזים, את "המערבולת הכללית" שמוליכה את העולם כולו אל התהום. היא אינה דנה ומפתחת את הסוגיה הגורלית הזו, כי היא ברורה, מובנת מאליה ובפועל – עובדה מוגמרת. היא יודעת היטב שהקוראים שיקראו עליה שילבו אותה מראש ובאופן טבעי למדי, במוחם. איך ייתכן אחרת – הם חיים אותה בכל עת ובכל שעה. בכדי שנוכל להבין מה מגדיר את נשמתו של היהודי, ומה זה "להיות יהודי", בחרה טרז בשתי דמויות: ג'רמי ודניאל, המתגוררים בעיירה קטנה בפרברי פריז. היא עוקבת אחריהם מנערותם ועד לבגרותם. שתי הדמויות מנוגדות זו לזו, מבלי להיות עוינות זו לזו. שתי דמויות שמעריכות ומכבדות זו את זו, ובכך מציגות לקורא מאפיינים ותכונות עיקריות של היהדות, כגון הכבוד ההדדי! ג'רמי הצטייר במוחה של טרז כגיבור, ובדרך מסוימת, הוא האהוב עליה. בן של זוג יהודים שהפכו לחילונים, משום שלאחר השיא שאליו הגיעה המרטירולוגיה היהודית בשואה, הם החליטו לשים בצד את יהדותם וכל דת אחרת, וקבעו שהדת "קטלנית" מדי לצאצאיהם. יהודים רבים בחרו בדרך זו, גם אם תמיד נשארה בהם כמות מזערית של יהדות. ג'רמי, כמו כל ילד מתבגר, מורד. הוא מגלה את מקורותיו בזכות ברית המילה שלו, וזו הסיבה שלו לא להתקומם נגד הוריו, אלא לעמוד מול אימו, שתישאר עד סוף ימיה איתנה בדעותיה. ייעודו של ג'רמי יתחזק עם כל יום שחולף, עד כדי כך שבסופו של דבר יהיה לרב! דניאל, לעומת זאת, הוא נצר לזוג אדוק. הוא אף מעודד את ג'רמי ועוזר לו בכיוון שהוא בחר. שניהם יעלו לארץ ישראל בהתלהבות מרשימה, כלומר ישובו לאדמות אבותיהם, לחיות אותן עמוק בנשמתם וליצור דרכן מיזוג יוצא דופן. סביר להניח שבמהלך ילדותו, דניאל התפנק מדי או שהוריו האכילו אותו בכפית של כסף. הוא יתפוס מרחק מהדת ומהמסורת עד שימצא את עצמו במחנה הקיצוני ביותר בישראל של אלה שמכנים את עצמם 'חילונים'. הוא יטמיע את מרבית עקרונותיהם עד כדי הבעת רחמים על גורלם של הפלסטינים. הוא ירחיק לכת עד כדי תמיכה בפתרון "שתי מדינות לשני עמים", תוך שכחה מוחלטת שהמוסלמים עצמם מעידים בסורה 5:21 של הקוראן, שארץ ישראל שייכת ליהודים: "ויאמר משה: עמי, היכנס לארץ הקודש אשר קבע לך ה' ואל תחזור על עקבותיך, כי תהיה בין המפסידים". דניאל, ומרבית היהודים החושבים כמותו, אינם מבינים את הסכנה שהם גורמים לבני עמם בהטעייתם המזוכיסטית. השְׁנִיּוּת (dualisme) בין ג'רמי החוזר בתשובה לדניאל החוזר בשאלה, כלומר בין יהדות אמיתית לחילוניות מודרנית, מאפשרת לטרז זריהן-דביר לנתח מהי חולשתה של היהדות, חולשה מרגיזה אך מעל הכול, גורמת לה לסבל רב. למעשה, היא רואה מעין דיאלקטיקה, עימות, בין עשרת הדיברות המאפיינים באופן עמוק את הנשמה ואת הרוח היהודית לבין תשוקת ההכחדה של האסלאם שהיא לא אחרת מאשר דת השטן. המשפט הבא שלה מבטא זאת בדיוק רב: "...כולנו סובלים מלהיות יהודים". האשמה בלהיות בחיים תוקפת אותנו כשאויבנו מת מידנו. אנחנו חייבים להילחם כדי לשרוד ועדיין, נאלצים אנו להרוג את מי שרוצה במותנו. גם אם הדת שלנו מאפשרת לנו להגן על חיינו, המחיר כבד מדי, ובמצוקה זו אנו נמנעים מכל עימות, לא מתוך פחד או מוג לב, אלא מתוך כבוד לחיי אויבינו. עם זאת, אף אם החילונים נטשו באופן סופי את היהדות, תת המודע הקולקטיבי מצמיד אותם עדיין אליה, כפי שהוא מצמיד גם את הנוצרים במדינות מערביות... עד כדי הפיכת הנוצרים לסוג של פושטי רגל במרבית התחומים בפני המוסלמים ובמקרים מיוחדים משתפי פעולה בוגדניים עם האויב האסלאמי, שבפועל אין לו תסביכים דומים: "הקוראן הקדוש" שלו מכוון אותו, ופוקד עליו לטבוח באנשי הספר עד האחרון!!! התבוננו בצה"ל שמפזר כרוזים מעל ראשיהם של תושבי עזה, ומודיע להם בטלפונים הניידים שבשעה כזו, במקום כזה, הוא ישגר פצצות! האם זו לא הוכחה ברורה ל"כבוד החיים" שלו ושל אויביו? אולם מעבר לחולשה זו, מייחסת המחברת כוח הצלה ספציפי ליהדות, כשהיא משחילה בפיו של ג'רמי, בפנייתו אל דניאל – שמעבר להסתלקותו הרוחנית, אשתו, ולאחר מכן בתו, נוטשות אותו לבד, אך תודה לאל (אנחנו כמעט נוטים לומר!), הזדמן לו שוב להיות נאהב על ידי צעירה שומרת מצוות ולהתחתן איתה – את המשפט: "הצלחותיך כמו כישלונותיך משתקפים בי... זה כוחו של עם, להיות כה מגוון, רב ולהישאר מאוחדים למרות כל המחלוקות." זו הסיבה לאריכות הימים של העם היהודי ולנצחיותו. בתקופתו, כתב ניטשה ב-Aurore: "כיום המשאבים הרוחניים והאינטלקטואליים של היהודים הם אדירים [...] כל יהודי מוצא בהיסטוריה של אבותיו מכרה של דוגמאות, של קור רוח, תושייה, ושל עקשנות נחושה בעיצומם של מצבים נוראים, של תחבולות מתוחכמות על מנת לתעתע את אומללותם, את מזלם ואפילו להפיק רווח. העוז שלהם תחת כיסוי של כניעה עלובה, גבורתם ב-spemere spemi עולים על מעלותיהם של כל הקדושים". יש להאמין שהפילוסוף הגרמני היה איש חזון כי אלו הן בדיוק התכונות הפנומנליות, היוצאות מגדר הרגיל, שבהן משתמש כיום העם היהודי נגד התרבות הנוראה של החמאס, בעקבות המהלכים השטניים שהוא ביצע ב-7 באוקטובר 2023. דניאל המסכן, שהייתה לו הזדמנות שנייה לחזור לשפיות – כן, אני מצדד ב"שפיות", כי היהדות היא האקזיסטנציאליזם היחיד שעונה לחלוטין למונח הזה, עצם היותה הבסיס/האם לדתות הגדולות – דניאל מצא את מותו במאבק שמטרתו לשמור על ישראל. אשתו החביבה תקיים אותו בכך שתלד לו את ילדו. לטרז זריהן-דביר הייתה החוכמה להשחיל בסצנה של שני גיבוריה, את בואו של הרך הקטן הזה, כדי להוכיח עוד יותר, שהיהדות היא כשלעצמה הביטוי הגאוני של אלמוות! הנה ספר – חיבור מחקר דמיוני – המהווה בפשטותו, בצניעותו, ברהיטות סגנונו, בחסדו כלפי האנושות כולה גם מעבר ליהודים עצמם, את סיפור גורלם של שני הגברים הללו שדרכיהם מצטלבות, מסתעפות, נפגשות שוב, וחוזר חלילה. ספר זה הוא תרומה אמיתית לוויכוח כללי שמניע את חיי בני האדם היום, על טירוף גורלם. הודות לספר הזה, תהיה תפיסה ברורה למוחות פתוחים וסקרנים על היהדות, תפיסה נטולת כל הטיה או שנאה. שוב אצטט את ניטשה שאומר: "אנטישמים – הגדרה נוספת לנטולי רוח וחוכמה" – אין ספק שלבסוף יוותרו האנטישמים על הכליאה שלהם ועל צרות אופקיהם, ויזכו לתודעה סוף סוף! כפי שכותבת טרז זריהן-דביר כי "ללא היהדות – ההומניזם, הצדק והחמלה יתקשו להפציע במוחם של בני האדם". למעשה, היהדות היא מחסום בפני ברבריות, והשם יודע שהיום, המחסום הזה חייב להיות איתן כדי להישאר יציב ובלתי חדיר. כי השטן אינו חדל להשליך עליו מכות רצח. לכן תודה לך, גברתי, על שגרמת לנו להאמין שהכול עדיין אפשרי, שהאנושות עדיין יכולה לקוות. לבסוף, כל מה שהיא צריכה לעשות זה לפקוח את עיניה, ואני מבטיח לך, שהספר שלך "האתגר להיות.. יהודי" – תורם לכך רבות! פיליפ ארנון, סופר

ספר חובה להבנת האקטואליה שבה אנו חיים. מעשיר ומעורר מחשבה .ממליץ בחום !