הגה והי

דממה. אלם הוא שפת היגון, האושר, החרדה והיראה. "אך אל אלוהים דומיה נפשי". השפה לשון המישור היא, ואילו בתהומות ובפסגות תחדל. ונותר אדם בשיתוק רוחו ובשתיקתו. באבל-פיו. ורק אנחתו לרוח. והכול דמ-מה.