הדג שבתוכנו

ניל שובין נוהג להעביר את עונות הקיץ בשלג ובכפור, מצפון לחוג הארקטי, כשהוא זוחל על סלעים וסובל מכוויות קור. בדרך כלל הוא לא מוצא שוםד בר. אבל לפעמים, עם קצת מזל, הוא מוצא עצמות דגים עתיקות. ואז - כמו כל בלש שמפענח תעלומה - הוא מאושר.

מה משותף ליד אנושית ולכנף של זבוב? ולבלוטת זיעה, לשדיים ולקשקשים? למה אנחנו משהקים (רמז: זה קשור לראשנים...)? ולמה אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים? כדי לחפש פתרונות לחידות האלו, וכדי להבין טוב יותר כיצד פועל הגוף שלנו, אנחנו צריכים לחפש במקומות לא צפויים: בתולעים, בזבובים, וגם בדגים; בחוג הארקטי, במדבר סהרה, וגם בצידי כבישים בפנסילבניה.

שובין, מחשובי חוקרי המאובנים כיום, הסעיר את העולם כאשר צוות בראשותו חשף את טיקטאליק - "החוליה החסרה" - מאובן של יצור שהיה צורת מעבר בין דג לבין חיה יבשתית. בספר זה הוא מספר את סיפורה של התגלית המרתקת והדרמטית הזאת. הוא מתחקה אחר המקורות הקדומים של איברי הגוף האנושי, והלא אנושי, לפני מיליוני שנים, הרבה לפני שיצורים הילכו על פני הארץ. שובין בוחן מאובנים ודנ"א ומראה לנו את המקורות המשותפים לגפיים שלנו ולסנפירי הדגים, כיצד מיבנה הראש שלנו מזכיר את מיבנה הראש של דג חסר לסת שנכחד זה מכבר, כיצד קטעים שלמים של הגנום שלנו נראים ומתפקדים כמו אלו של תולעים ובקטריות.

"הדרך הפשוטה ביותר ללמד סטודנטים את העצבים בראשו של אדם היא להראות להם את מצב הדברים בראשו של כריש. מפת הדרכים הקלה ביותר להכרת הגפיים נמצאת אצל הדגים. הזוחלים עוזרים לנו להבין את מיבנה המוח. הסיבה לכך היא שגופיהם של יצורים אלה הם על-פי-רוב גירסאות פשוטות של גופנו-אנו."

שובין מראה לנו את עצמנו ואת העולם סביבנו בדרך חדשה לגמרי. התובנות שלו מפתיעות ומרגשות, ההתלהבות שלו סוחפת, הכתיבה שלו היא כתיבה מדעית במיטבה: מאירת עיניים, צלולה ואף מענגת.

"הרפתקה מדעית מסעירה ומחכימה. הדג שבתוכנו ישנה מעכשיו את הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמנו. הספר הזה הוא מעדן אמיתי!"
אוליבר סאקס