הדוב

זה לא היה עולם שרע לחיות בו. עובדה: גם אחרי החורבן, החיים עדיין התעקשו במלוא היופי.

בתום אירוע שהביא אותה אל סף כלָיה, ישראל זרועה הרס. הרעב והסכנה טרם חלפו, אבל יש מי שעדיין מלקטים רגעים של חדווה וחסד בין מכּולות עזובות וסניפי דואר נטושים. ברחובות יש להקות של כלבים וילדים, והם משחקים הרבה. דוב גדול מהדס על קו החול והאספלט. גם חתולים יש. יחסים חדשים ועדינים נרקמים בזהירות, כמו מתוך מרחק, בין השורדים המתגוררים בינות להריסות.

הדוב הוא סיפור על החיים שאחרֵי. בשפה חיה וגמישה, אסף שוּר עובר בו מדמות לדמות ומהתרחשות להתרחשות ובורא עולם מוחשי של אימה וחמלה, של אכזריות ואחווה.

זהו ספרו השביעי של אסף שוּר. קדמו לו "עמרם", "מוטי" ו"סיגל" (הוצאת בבל), "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", "למה דג ציפור" ו"ארזת לבד" (הוצאת כתר).