הוואדי נפלש

כל כך הרבה דברים יש בעולם שמסוגלים להטריף דעתו של אדם. רוכסנים תקועים. הפסקות חשמל. כאבי ראש. כל מיני קליפות קטנות של תפוח ותירס שנתקעות בין השיניים ואפילו תולעת שמיר אין בכוחה להוציאן משם. כלבים. טבעונים. סוכני מכירות טלפוניים. אנשים ששמם יוחנן. צינונים ונזלות שעושים את חוטמך כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. הרי כל אחד מהם כשהוא עומד בפני עצמו יכול להוציא אדם מדעתו, קל וחומר כשכולם ביחד כמו גמרו אומר להביאני לידי רוגז וחֵמָה שכל ייסורי הגיהינום כרוכים בהם. לפעמים אני חושבת למצוא מרגוע באחת משיטות ההתבוננות המזרחיות, אבל אז אני נזכרת שכל גליי ומשבריי התחילו כשנסע יואל למזרח, וכאבי ורוגזי מוכפלים ומשולשים.
––––
בשלהי העשור התשיעי לחייה, נעמי תעיזי הייתה בטוחה שהמאבקים בחייה כבר נגמרו. היא נטלה חלק במלחמת העצמאות כמלוות שיירות בגדוד השישי של הפלמ"ח, לימדה דורות של תלמידים תנ"ך וקברה את בנה יואל (ג'ו), שנפל בווייטנאם. אבל כשהעירייה מחליטה להרוס את האנדרטה שהקימה לזכר בנה בוואדי המתפתל מתחת לביתה, היא יוצאת לקרב האחרון, חמושה ביכין ובעז – שני מקלות ההליכה שלה – ובתעוזה, לשון חדה ומחשבות פליליות.
עוד משתתפים ברומן: בלשן אוזבקי, משפחת קברנים חסידית, דוגמנית נשק קשת יום, גיבור־על יהודי, תיש קטלן, מעיין מים זכים ועץ אדר יפה פארות.
הוואדי נפלש הוא רומן מצחיק, מקורי ונוגע ללב הכתוב בשפה ייחודית: עברית תנ"כית חיה לצד סלנג עכשווי, לשון מנהלית מול פיוט, ריאליזם יום־יומי לצד אלגוריה פרועה.
בועז דנון, יליד 1983, הוא עובד סוציאלי, נשוי ואב לשתיים. גר בקיבוץ כפר עציון. ספרו הראשון "כל שהוא כביצה" )הוצאת פרדס, 2021) זכה בפרס ברנר לספרי ביכורים, ובפרס שר התרבות לסופרים בתחילת דרכם. הוואדי נפלש הוא ספרו השני.