הולכים לי...בעצמי..

“בעצמי” – הוא סיפור של בוקר.
שחר הקטן רוצה להתלבש, להתארגן ולאכול בדיוק כמו אחיו הגדול דורון.
הוא לא רוצה לקבל עזרה מההורים והוא מתוסכל. אך כשמגיע דורון אחיו הגדול לבקש עזרה על מנת לנעול נעליים, הוא מבין שגם ילדים גדולים שיודעים הכל, מבקשים עזרה מההורים כשהם צריכים.
סיפור על בוקר שגרתי, עצמאות ופרופורציה.

“הולכים לי…” – הוא סיפור של ערב.
מה קורה כשאבא שוכח את הסוף של המילה “הולכים לי…”?
תסמכו על הילדים שהם ינסו את הכל: הולכים ל-רקוד, ל-רכוב, ל-טעום.
בסוף, רק אחרי שאבא נרדם, נזכר דורון שכבר מאוחר והגיע זמן לי-שון.
סיפור המתבונן בחיוך על התפר שבין היום והלילה, ועל הקושי, וגם ההכרח, לעזוב את הפעילות לטובת השינה.

שני סיפורים אלו, המופיעים במקביל משני צידי הספר, מתארים באופן משעשע וכובש חוויות ילדות מוכרות, אתגרים שרלוונטיים בכל משפחה, שגם להורים וגם לילדים קל להזדהות עימן, להעמיק בהן ואף למצוא את עצמם בין האיורים והדיאלוגים – ומזוויות שונות!