הזברה שירדה מהפסים

קֶשֶׁת, זֶבְּרָה קְטַנָּה וּמְבֻיֶּשֶׁת, לֹא מְרֻצָּה.
בְּגַן הַחַיּוֹת כֻּלָּם יוֹדְעִים
שֶׁפַּס שָׁחֹר וְעוֹד פַּס לָבָן
שָׁוֶה שִׁעֲמוּם אֶחָד גָּדוֹל.
אוּלַי הִיא צְרִיכָה לְהַקְשִׁיב לַצָּבוֹעַ,
וְלִצְבֹּעַ אֶת עַצְמָהּ בְּמִכְחוֹל?

קֶשֶׁת הוֹלֶכֶת אֶל מְנַהֶלֶת מְכוֹן יֹפִי מְפֻרְסָם.
"הַתַּרְנְגֹלֶת הַמִּתְעַטֶּשֶׁת", מְכַנִּים אוֹתָהּ כֻּלָּם.
מָה קוֹרֶה לְקֶשֶׁת שָׁם?
הַאִם תַּכְנִיס לְעַצְמָהּ קְצָת צֶבַע בַּחַיִּים?
הַאִם תַּהֲפֹךְ לְמֶרְכַּז הָעִנְיָנִים?

זֶהוּ סֵפֶר הַיְּלָדִים הַשֵּׁנִי שֶׁל רוֹעִי זַפְרָנִי, תַּסְרִיטַאי, בַּמַּאי וּמַרְצֶה לְתִקְשֹׁרֶת וְקוֹלְנוֹעַ.