הזנב של שיבו

הַאִם גַּם אֶצְלְכֶם רוֹאִים לִפְעָמִים אֶת
הָרְגָשׁוֹת בְּלִי שֶׁהִתְכַּוַּנְתֶּם שֶׁיִּרְאוּ?
הַאִם גַּם לָכֶם קָשֶׁה לְהַסְתִּיר אֶת מָה
שֶׁאַתֶּם מַרְגִּישִׁים?

זֶהוּ שִׁיבּוּ.
חָתוּל קָטָן עִם זָנָב שֶׁמְּסַפֵּר בְּדִיּוּק מָה
עוֹבֵר עָלָיו, גַּם כְּשֶׁשִּׁיבּוּ מַעֲדִיף לִשְׁמֹר
אֶת זֶה לְעַצְמוֹ. לִפְעָמִים הַזָּנָב מִתְרַגֵּשׁ מִדַּי, לִפְעָמִים מִתְכַּוֵּץ מִפַּחַד, וְלִפְעָמִים פָּשׁוּט עוֹשֶׂה דְּבָרִים מְבִיכִים. שִׁיבּוּ יוֹצֵא לְמַסָּע כְּדֵי לְהָבִין לָמָּה הַזָּנָב שֶׁלּוֹ מִתְנַהֵג כָּכָה, וּמָה זֶה אוֹמֵר עָלָיו. בַּדֶּרֶךְ הוּא לוֹמֵד לְזַהוֹת רְגָשׁוֹת שׁוֹנִים, לְקַבֵּל אוֹתָם, וּלְהָבִין שֶׁהֵם חֵלֶק טִבְעִי מִמֶּנּוּ. סֵפֶר נָבוֹן וּמָלֵא הַבָּעָה עַל רְגָשׁוֹת עַזִּים,
עַל מָה שֶׁכֻּלָּנוּ מַּרְגִּישִׁים בִּפְנִים וְעַל הָאֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת בְּדִיּוּק מִי שֶׁאֲנַחְנוּ.