החולמים בירושלים

ספרו של צבי מירוני נדפס לראשונה בשנת 1938 והוא מכיל שרטוטים בעקבות שיטוטיו בירושלים. מתואר כאן בליל מופלא של מחפשי מסתורין, חלוצים, מחנכים, רופאים ואחיות, לצד חוקרים, חסידים ומקובלים, וסתם אנשים שנקרו בדרכו; והכל נעטף ברוח לאומית עמוסה בביטויים רומנטיים מוחצנים עד שנוצרה מסכת הילולים אוטופית, שיר הלל לירושלים של מעלה ושל מטה, חזון בדבר ירושלים שלעתיד לבוא. בקריאה ראשונה אין כאן אלא ספרות תעמולה ציונית־ירושלמית בלתי־מעודנת המבקשת לטשטש עולמות סותרים ולהציג חזון לאומי עברי נטול סדקים – אך לא בשל כך טרחנו להדפיס את הדברים מחדש. בין דפי הספר טמון דבר מה נוסף שהופך אותו לייחודי. לאורך עמודים רבים מופיע כאן תיאור חי של המקובלים והחסידים ששהו בעיר, ומבלי משים ובהיסח הדעת תיאר מירוני באופן ראשוני תופעות חשובות ורבות־ערך, גם אם כבל אותן במבטו הרומנטי.