החוף השקט

כשאביה של מיכל מתקשר לבשר לה שסבתה נפטרה, היא עוזבת את הבר התל אביבי שבו היא עובדת ויוצאת למסע בן יום אחד, שמסתיים בבית הקברות בחיפה.
במסגרת המסע החיצוני היא נשאבת אל תוך מסע פנימי מסעיר, שפורם ומפענח את הקשר הסובך והטעון שבין הנשים במשפחתה.
אמא וסבתא, המגיעות כל אחת מעולמה השבור, נאבקות זו בזו בנואשות על מקומן בתוך הקן המשפחתי. הבית שעליו הן נלחמות הופך לשדה קרב, ומותיר אותן פצועות ואבודות בתוכו.
המסע הכן והמרגש - שמעלה את הסודות המשפחתיים על פני השטח - מתגבש אט אט לתמונה עזה שמטלטלת את הגיבורה וחודרת היישר אל תוך לבו של הקורא, בין היתר בזכות השילוב המפעים שבין המלים לציורים. איוריה ורישומיה של מיכל - שמבדילים בין העבר וההווה - ממשיכים לספר ולהדהד את הדרמה במקום שבו המילים נגמרות.

מיכל טמיר, 32, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מנהלת יחד עם בן זוגה (שהוא אמן קומיקס בעצמו) מכינה לאמנות ועיצוב. הם גרים עם בתם בתל אביב.
זהו ספרה הראשון.