החופש הגדול של ניקולא הקטן

אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁבַּבַּיִת עֲדַיִן לֹא דִּבַּרְנוּ עַל הַתָּכְנִיּוֹת לַחֹפֶשׁ. בְּשָׁנִים אֲחֵרוֹת אַבָּא תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאַנְשֶׁהוּ, אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא רוֹצָה לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר, וְיֵשׁ הֲמוֹן בָּלָגָן. אַבָּא וְאִמָּא אוֹמְרִים שֶׁאִם זֶה הַמַּצָּב הֵם מַעֲדִיפִים לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, אֲנִי בּוֹכֶה, וּבַסּוֹף הוֹלְכִים לְאָן שֶׁאִמָּא רָצְתָה לָלֶכֶת. אֲבָל הַשָּׁנָה — כְּלוּם...נִיקוֹלָא הַקָּטָן, שֶׁכָּבַשׁ מִילְיוֹנֵי קוֹרְאִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם, וְגַם בְּיִשְׂרָאֵל, חוֹזֵר בְּהַרְפַּתְקְאוֹת קַיִץ, עִם חַכָּה וּבֶגֶד יָם, וְעִם הֲמוֹן חֲבֵרִים חֲדָשִׁים שֶׁאֶפְשָׁר לְהִסְתַּבֵּךְ אִתָּם בְּצָרוֹת.