החוש המוסרי

"בעיני המאמינים בתרבות, האדם הוא חברתי; בעיני המאמינים באינטרס האנוכי, האדם הוא חיה. בעיניי, האדם הוא חיה חברתית, והוא נאבק להשלים בין החלקים היריבים בטבעו האוניברסלי"

בתקופת השיא של הרלטיביזם המוסרי, ב-1993, הופיע הספר החוש המוסרי וערער את המוסכמות. ג'יימס ק' וילסון הוכיח בו, על יסוד שפע מחקרים במדעי ההתנהגות, את אשר עתיד היה להראות מדע המוח בשנים הבאות: הוא הראה שהמוסר הוא תופעה שיש לה בסיס מוּלד. השיפוט המוסרי, מוכיח וילסון, אינו רק תוצר תרבותי, אלא יש בו יסודות המשותפים לאנושות כולה; ואינו מתבסס רק על התבונה, אלא הוא נטוע ברגש, באינטואיציה, ובהיותו של האדם יצור חברתי ומשפחתי מטבעו.

וילסון מזהה חושי מוסר שונים, ובראשם ההוגנות, ההזדהות עם הזולת, השליטה העצמית ותחושת החובה, שאנשים מוסריים בני תרבויות או מגדרים שונים עשויים להכריע ביניהם בצורות שונות. התרבות, בתורה, עשויה לעדן את חוש המוסר של היחיד כך שיחול גם מעבר לגבולות המשפחה והשבט. זהו הישג ייחודי של תרבות המערב מימי הביניים ואילך, אך ההקצנה שלו בזמננו מזמנת למוסר האנושי סכנות מסוג חדש.

* למה אנשים טורחים להצביע בבחירות על אף שהסיכוי שקולם ישנה משהו - אפסי?

* מדוע מעדיפה האבולוציה גברים מחויבים על פני כאלה הנקשרים לנשים רבות?

* אם גם גברים וגם נשים מצפים להוגנות, למה הציפיות שלהם שונות כל כך?

* כיצד פרצו הכנסייה הקתולית והאיכרים האנגלים את הגבולות השבטיים של המוסר?

ג'יימס ק' וילסון (1931–2012), חוקר מדע המדינה, מִנהל ציבורי וקרימינולוגיה, שימש עשרות שנים פרופסור באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס. כיהן בין היתר כנשיא איגוד מדע המדינה האמריקני, והיה חבר בצוותי ייעוץ לבית הלבן בימי רייגן ובוש. חיבר שורה ארוכה של ספרים על פוליטיקה, ממשל, מוסר והגות, בראשם ספרו הגדול 'בירוקרטיה' (1989). לציבור הרחב נודע שמו כאשר הציג לראשונה את תיאוריית 'החלונות השבורים' למיגור תרבות הפשיעה.