היער שבידנו

מָחָר יִדְמֶה לְאֶתְמוֹל
כְּמוֹ עָלֶה לְעָלֶה נָשׁוּר
כְּמוֹ נַהֲמַת מָנוֹעַ לְאַחֶרֶת
קְרֵבָה וּמִתְרַחֶקֶת

אֲבָל כָּל בְּדִידוּת
בּוֹדְדָה בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ

היער שבָּדינוּ הוא ספר שיריה השמיני של טל ניצן. ניצן מנסחת את האסתטיקה שלו בדיוק מכאיב: "יָּפְיוֹ הַמְהַפְּנֵט שֶׁל הָאָסוֹן". שירתה האורפאית יוצרת היבריד יהלומי בין הגותי האפל והמחוספס לבין חמלת קטיפה. הגותי בא לידי ביטוי בארכיטקטורת מוות, אימה ולילה: "מֵעֵבֶר לְמֵי הַנָּהָר הַשְּׁחֹרִים/ הִבְהֲבוּ הַמִּגְדָּלִים/ חוֹדֵיהֶם טְבוּעִים בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה/ כְּאִלּוּ הִתְהַפְּכָה תְּהוֹם". לצידו, אריג עוטף ומנחם של שיחה אינטימית. ציר עיקרי ומקביל נוסף בשיריה הוא התנועה בין מלחמה לשקט. מרחב המלחמה בא לידי ביטוי בחטיבת השירים המטלטלת שעוסקת ב-7.10, בקורבנות המלחמה, בעיקר בילדים בישראל ובעזה.