היפוכו של האור

קָבַעְתִּי לִי עִתִּים לְשִׂרְטוּט
חֲלָקִים שֶׁאֵינָם מַרְכִּיבִים שָׁלֵם,
וְהִצְלַחְתִּי לְצַיֵּר עַל הַמָּחוּק.
מְחִיקוֹן מֵעוֹלָם לֹא הֶעֱלִים צְבָעָיו שֶׁל סֶרֶט.
אִלְמָלֵא כֵּן, לֹא הָיִיתִי זוֹכֶרֶת 
גְּוָנִים חֲקוּקִים בִּתְמוּנוֹת
יְשָׁנוֹת

קָבַעְתִּי לִי עִתִּים
לְטַפֵּחַ בְּצִבְעֵי יְסוֹד
אֶת הַסֵּדֶר הַקַּיָּם 
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת:
שִׁכְבָה וְרֻדָּה עַל גַּבֵּי שִׁכְבָה שְׁחֹרָה

"אָדָם שְׁדוּד אוֹצְרוֹתָיו, / עִם כָּל הַסִּבּוֹת לְהָטִיל סָפֵק, /מִתְהַבְהֵב פִּתְאוֹם בְּרֶמֶז אוֹר" כותבת רחל דיין בשיר 'שמחה' – ושורות קצרות אלה כמו אוחזות ברוח הספר בשני קצותיה.
היפוכו של האור הינו קובץ שירים רווי פיכחון, שאימת הכיליון ותבונת ההתבגרות של המשוררת לא קיפדו את חיותו; שיריה כמו שבים ומגששים אחר מקום הפעימה הדרוכה של הנפש – זה אשר בדומה לאותו נבט ירוק ועיקש המגיח לפתע מבין חרכי המדרכה – שואף להבקיע דרכו אל השמש מבעד לפני השטח האטומים.
לי ממן

רחל דיין היא ילידת חדרה. עבדה לאורך השנים כמנהלת ומדריכה פדגוגית במשרד החינוך.