המדינאי ואיש המודיעין

ב–1953, במהלך ישיבת הממשלה, טען ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן–גוריון: "השאלה העיקרית כמובן היא אם צפויה לנו מלחמה [...] בקביעת התשובה לשאלה זו אני תלוי לגמרי בידיעות ובדעות של המודיעין הצבאי שלנו".

לכאורה, דברי בן–גוריון מסבירים מדוע מדינות משקיעות משאבים עצומים בקהילת המודיעין, שהרי "ידע הוא כוח". אך השאלה היא אם בפועל המודיעין אכן משפיע על הקברניטים ומעצב את קבלת ההחלטות בדרג המדיני, או שבמציאות ההפכפכה והמורכבת התהליך הוא הפוך והמדינאים משפיעים ואף מנצלים את הערכות המודיעין לצורכיהם. עניינו של ספר זה הוא יחסי הגומלין בין המדינאי לבין המ ודיעין והאופנים שבהם הם משפיעים אחד על השני.

הספר המדינאי ואיש המודיעין בוחן את ההשפעה ההדדית בין הדרג המדיני לארגוני המודיעין בשלושה מקרים: מדיניות ישראל כלפי מצרים בשנים שקדמו למלחמת סיני, מדיניות הפייסנות של בריטניה כלפי גרמניה בשנות השלושים ומדיניות ארצות–הברית בווייטנאם במהלך כהונת הנשיא ג'ונסון. באמצעות מעקב אחרי ההשתלשלות ההיסטורית של כל אחד מהאירועים, מתגלים הגורמים העיקריים להיווצרות דפוסי השימוש השונים שעשו המדינאים במודיעין.

ד"ר אהד לסלוי הוא ראש תחום חקר הרמה האופרטיבית במחלקה להיסטוריה של צה"ל ומחברו של הספר מביטחון שוטף לגרילה: הלחימה באזור הביטחון בלבנון 1998-1993.