המופקרים

שני חברים טובים ובחורה נפגשים בדרכם מאיטליה לישראל. השנה היא 1949, ולא למציאות כזאת הם קיוו בהגיעם: לא אנדרה, לא ויגו וגם לא פיבי, שמתלבטת בין שניהם.
במחנה העולים הם עולים למשאית ונוסעים בה עד שזו פורקת אותם בדרך לירושלים, בנוף הררי שנשארו בו בתי הערבים שננטשו עם חלקותיהם, ומוטל על כל הנוסעים להקים שם יישוב. גבולות המדינה החדשה טרם התבססו, גם לא כללי המקום, וגם כשיתחילו להתגבש, עוד יהיה מי שיעז לקרוא עליהם תיגר.
יש מי שמנסים להיאחז בקרקע, אף שעדיין אינם יודעים איך לעבד אותה, ויש מי שמחפשים לעצמם, כמו ויגו, פרנסה נוחה מזו בהברחות לשוק השחור. בריתות נכרתות בין המתיישבים לבין עצמם וכך גם בין המבריחים. יהודים וערבים עושים יד אחת בהברחות מעבר לגבול, והעימות עם הנאחזים בקרקע בלתי נמנע, ואין לדעת באיזה צד תבחר פיבי.

על הרקע הזה טווה מעין בן הגיא בכישרון ובעוצמה סיפור על אהבה גדולה פורעת מוסכמות, על בגידה ונאמנות, ומפיחה רוח חיים במציאות לא מוכרת, רחוקה לכאורה, אבל היצרים העזים הפועלים בה אינם מוגבלים לזמנה. טרם נכתב סיפור אמיץ כזה
על מאבקי הקיום בתקופה המכונה הקמת המדינה, ביישוב אחד קטן שעוד לא ברור אם ישרוד.