המזוודה

מפגש עם יצירתו של סרגיי דובלטוב הוא עונג צרוף לכל מי שאוהב ספרות רוסית, וחוויה מתקנת לכל מי שחושש ממנה.
דובלטוב, מגדולי הסופרים הרוסים במחצית השנייה של המאה ה-20, חיבר סאטירות שנונות, מלאות חיים - ובעיקר, מצחיקות מאוד - על החיים תחת שלטון המגף הסובייטי. במרכזן עמדה דמותו שלו: סופר מתוסכל אך גם מלא חמלה, שיצירותיו נאסרו לפרסום במולדתו; בן למשפחת אמנים ואנשי ספר, שתרבות רוסית ולא מעט אלכוהול זרמו בעורקיו.

"השמורה" ו"המזוודה" הם שניים מהרומנים שפירסם דובלטוב בשנותיו בניו יורק. בראשון מותארות חוויותיו של סופר נרדף, הנאלץ למצוא את פרנסתו בהדרכת סיורים בשמורת פושקין, האזור הכפרי אליו הוגלה גדול משוררי רוסיה ב-1824. הסאטירה העוקצנית של "תעשיית פושקין" שפרחה בברית המועצות, היא למעשה שיר אהבה למסורת הספרות הרוסית, וסיפור אישי נוגע ללב על פרידה כפויה של גבר מאשתו ומבתו. ברומן "המזוודה" נפתח אוצר זיכרונות מהמולדת, בדמות מזוודה ישנה ומלאה פריטי לבוש שמתגלה בביתו של סופר גולה.

במשיכות קו בודדות מצליח דובלטוב לשרטט רגעים אנושיים ואבסורדיים, המתארים בסגנון מושלם את בני תקופתו: עיתונאים כושלים, שתיינים מועדים, פקידים נפוחים, רווקות מזדקנות, מאכערים ערמומיים, עניים מורדים ובוהמיינים החיים תחת צלה ההולך ומצטמק של האידיאה הקומוניסטית.

שני הרומנים רואים אור לראשונה בעברית, בתרגומה של המשוררת סיון בסקין, שנכבשה בקסמיו של דובלטוב עוד בנעוריה. בסקין הוסיפה פתח דבר גדוש אהבה, והערות שמספקות רקע היסטורי ותרבותי ליצירות.