המרד השפו

גדי טאוב
למרות שהדור הצעיר באמנות ובתרבות הישראלית ממעט לנסח מניפסטים, לא קשה להיווכח שהוא מבקש להתנער ממה שעשו לפניו ולהציע צורות חדשות ורעיונות חדשים.
הספר הזה מבקש לנסות ולהבין את החוויות החדשות, את האופנים שבהם הן באות לידי ביטוי ואת התגובות אליהן. הוא מנסה גם להציע קשר בין הדברים השונים שעושים אנשים שונים: בין אורלי קסטל-בלום ל"החמישיה הקאמרית", בין "משינה" לבין המקומונים, בין הרדיו שעושה אברי גלעד לבין הסיפורים שכותב אתגר קרת, בין קובי אוז לאוהד פישוף, בין גפי אמיר לבין "השער האחורי" של עיתון "העיר", ובין כל אלה לבין היעדר המניפסטים.
המאמרים המתפרסמים כאן, שחלקם כבר ראו אור בעיתונים וכתבי עת וחלקם נכתבו לצורך אסופה זו, מנסים לתאר את הקשרים האלה, את החוויות והתגובות האלה, דרך עיסוק בנושאים שונים: הכתיבה במקומונים, הסרטיס של קוונטין טרנטינו, מהפכת גלי צה"ל ברדיו, שפה רזה, ז'אנר הנונסנס, המחזות של יוסף אל-דרור, מוזיקת רוק בעברית, פרשת תרומות הדם של בני העדה האתיופית, הפמיניזם החדש, פוסט-ציונות, הוויכוח סביב בית הספר "קדמה" והפוליטקלי קורקט הישראלי.

ספר סיפוריו של גדי טאוב, מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב, ראה אור בסדרת "הספריה החדשה", הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה.