המשטר הישראלי בין דמוקרטיה ואפרטהייד

מזה זמן רב וביתר שאת בשנים האחרונות מתקיימת מחלוקת נוקבת על טיבו של המשטר הישראלי. מצד אחד יש הרואים בישראל דמוקרטיה ליברלית משגשגת הפועלת בתנאים קשים; מצד שני יש הכופרים בעצם ההגדרה של ישראל כדמוקרטיה ומאפיינים את המשטר שלה כמשטר אפרטהייד או סוג אחר של משטר לא דמוקרטי. ספרו של גל אריאלי אינו מציע פתרון למחלוקת זו על ידי הצעת הגדרה נכונה יותר. אריאלי טוען שאין דרך ליישב את הוויכוח על המשטר הישראלי, מכיוון שהמחלוקת על הגדרת המשטר הישראלי משקפת מחלוקת ביחס לשתי שאלות יסוד בסיסיות יותר: ראשית, כיצד, אם בכלל, מגדירים וממשיגים דמוקרטיה? שנית, כיצד, אם בכלל, מתחשבים בשאלת הגבולות של ישראל כגורם בדיון על המשטר שלה?

ספר זה בוחן לעומק את שאלות היסוד האלה ומציע חלופה לאפיון המשטר הישראלי. המחבר טוען שהסיווגים הסותרים של ישראל חושפים את המגבלות האינהרנטיות של ה"דמוקרטיה" כמושג אנליטי; מגבלות אלה מטילות בספק כל נסיון להציע הגדרה סגורה וכוללת של המשטר. לכן, כחלופה להגדרה של המשטר בכללותו נטען שיש להסיט את המיקוד לבדיקה לא-מִצְרָפִית של רמות דמוקרטיוּת על פני ממדים שונים, בהתאם לתפישה השולטת כיום בחקר משטרים. בהקשר זה עולה הטענה שהתשובות ביחס לגבולות המשטר מכתיבים מראש את אפיונו של המשטר. אי לכך מוצע לנתח את המשטר הישראלי לפי אזורי שליטה שונים בתקופות שונות. הספר מדגים כיצד הגישה הזאת מאפשרת לבחון שני גורמי מפתח המעצבים את המשטר – הסכסוך וכוחה של המדינה – וכמו כן לדון בשאלת היציבות היחסית של המשטר הישראלי, יציבות שייתכן שהולכת ומתערערת בשל שחיקה אפשרית של הממד הליברלי.



ד"ר גל אריאלי מלמד במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב מאז שנת 2012. אריאלי חוקר את כוחה והשלכותיה של הלאומיות; מחקריו בוחנים הבנה ציבורית של מושגים מורכבים כמו דמוקרטיה.