הנדסת המישור

בספרה ״הַנְדָּסַת הַמִּישׁוֹר״ מנסה רות זקצר להבין את אותו מרחב שקוראים לו חיים.

בונה עבורם מסגרת תיאורטית, מחליקה ומקציעה כדי לדמיין אותם כמישור, פיסת נייר אינסופית לכל

הכיוונים. יודעת: "כל הזוויות הישרות זהות“.

דרך שירים שנדמה שהם תרגילי חישוב, תרגילי הוכחה ובעיות, היא בודקת את מערכת היחסים שלה

עם הוריה, בן זוגה, ילדיה, עם הארץ הזאת, עם עצמה.

מגלה שוב ושוב כמיהה להתמזגות עם החיים הסודיים והמדומיינים של החי והצומח. אבל בעיקר

מתדפקת לעורר, את אותה זהות שמגיע לה סופסוף להתגלות.

ענת זכריה