הסוציולוגיה הישראלית

עניינו של ספר זה הוא ההיסטוריה הרעיונית של הסוציולוגיה הישראלית, מתחילת ההתיישבות הציונית בארץ בשלהי המאה ה-19 עד סוף העשור השני של המאה ה-21. בספר נידונות הגישות המרכזיות והגישות הלעומתיות בסוציולוגיה, מתוארות דמויות ממסדיות ודמויות מרדניות ומבוארות המחלוקות שהסעירו את שדה הסוציולוגיה.

ספר זה הוא אפוא מסע אינטלקטואלי בזמן דרך עדשת הסוציולוגיה: הספר פותח עם מבשרי הסוציולוגיה, שפעלו בהשראת התנועה הציונית; ממשיך עם המייסדים והמְמַסדים של הסוציולוגיה באקדמיה משנות החמישים עד שנות השבעים של המאה ה-20, אבות הסוציולוגיה הממלכתית; עובר לעסוק בסוציולוגים המבקרים של שנות השבעים ושנות השמונים, שהתמקדו בניגודים לאומיים, מעמדיים, עדתיים ומגדריים; ולבסוף עוסק ב'פוסט-יים', בסוציולוגים הרדיקליים, הפוסט-מודרניים והפוסט-קולוניאליים, וגם בפוסט-ציונים ובבובריאנים החדשים, של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. הספר מסיים בסקירת המשבר המשחר לפתחה של הסוציולוגיה האקדמית בעשור השני של המאה ה-21, בהקשר הנאו-ליברלי והנאו-קולוניאלי. 

אורי רם, מבכירי הסוציולוגים בישראל, משתמש בכלי המחקר ההיסטורי-סוציולוגי- רעיוני כדי לבחון את קורותיו של תחום הדעת שעליו הוא אמון, ובתוך כך – של האקדמיה ושל החברה שבהן הוא נטוע - מושאי מחקרו ונושאיה כאחד. 

אורי רם הוא פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. שימש ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ונשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית. רם תרם לחידוש הסוציולוגיה הביקורתית, לסוציולוגיה של הזהות הלאומית ושל תהליכי גלובליזציה, לוויכוח ההיסטוריונים והסוציולוגים, לחקר הפוסט-ציונות והנאו-ציונות ועוד. הוא פרסם מאמרים וספרים רבים בשפות שונות.