העונג שבחברתי

דניאל קיימברידג', בן 30, 35, 38 או אולי 27, תלוי איך הוא מרגיש באותו יום, הוא גבר צעיר שחייו עשירים, מלאים ומספקים... כל עוד הוא לא יוצא מפתח דירתו שבסנטה מוניקה, קליפורניה. כל יציאה מן הבית, מה שקורה מעט מאוד, כרוכה בתכנונים ארוכים ומסובכים. אחרי הכל, בחוץ יש מדרכות מאיימות, שדניאל לא מסוגל לרדת מהן כדי לחצות כביש, וקיים סיכוי נורא שהוא יפגוש בדרכו מתדלק שחובש כובע כחול! לכן, למעט מסע הכרחי, לעתים רחוקות ככל האפשר, אל בית-המרקחת הקרוב, שבמהלכו הוא מתבונן בעיניים מעריצות בזנדי, הרוקחת הנמרצת, ורוכש אטמי אוזניים כי הם במבצע, וגם תרופות פסיכיאטריות, הוא נשאר בבית רוב הזמן.

וטוב שכך, אחרת הוא לא היה זוכה בשלל הרפתקאות מסעירות, כמו: כמעט להצליח לפתות את פיליפה השכנה מלמעלה, לגהץ את הכריות שלו, פגישות עם הסטודנטית לפסיכולוגיה שבאה אליו הביתה לתת לו טיפול, וזכייה בתחרות חיבורים של חברה לייצור פאי תפוחים קפוא.

אין ספק, דניאל קיימברידג', הגיבור המקסים והשנון של סטיב מרטין, הוא חתיכת טיפוס - נוירוטי, כפייתי, ובודד עד אימה. אבל דניאל רוצה לפרוץ את הבועה שבה הוא חי ולצאת אל העולם ואל האהבה.

בספר מקסים, מלא תיאורים מעודנים של אהבה, בדידות וקשר בין אנשים, מפליא סטיב מרטין לתאר את דרכה הארוכה והמפרכת של דמות בודדה אל מפגש עם העולם האמיתי, כשהוא מפגין באופן וירטואוזי את ההומור הנפלא והשפה העשירה ומלאת ההמצאה שלו.