הפנומנולוגיה של האחר

ספרו של שמאי זינגר מציג ניסיון להבין את ממצאי הקריאה בכרכים מהעיזבון של אדמונד הוסרל שפורסמו על ידי הארכיון בלוביין ושמוקדשים לנושא של הבין-סובייקטיביות. כרכים אלה מרכזים את עבודתו של הוסרל בנושא לאורך שלושה עשורים, תוך כדי הצבעה על מרכזיות בעיית "כינון האחר" שעליה יתבסס הרובד הבין-סובייקטיבי של האני.בשפת יום-יום רגילה, הרובד הבין-סובייקטיבי של האני הוא עולם הרוח: במדע, באמנות, בתרבות, בחברה, באתיקה – כל מה שניתן לייחס ליצירה בעולם האנושי. בתחום זה הוסרל פורץ דרך ייחודית בניסיונו לחשוף את מקורות היצירה הכלל-אנושית, החל בפעולת מודעות היחיד, בבירור התנאים שיאפשרו לו ליצור (לכונן, בשפת הוסרל) את עולמו הוא, ומעולמו העצמי להגיע אל "אני, כמוני, אבל אחר", כך שמעל למרקם היחסים ביני לאחר יתכונן העולם האובייקטיבי שנובע ממנו – הוא עולם הרוח המשותפת.ההצלחה בתיאור פנומנולוגי של כינון האחר היא תנאי לאפשרות כינונם של כל מדע, אמנות וכו´. לכן אין פלא שכמות הטקסטים הגדולה ביותר, בכל סדרת ארכיון הוסרל, מוקדשת לנושא זה. היא מעידה על הגות יצירתית, אבל גם על ביקורת עצמית חסרת רחמים. הצגת הבעיה בספר זה תספק מסגרת שבה יוכל הקורא לגשש בעצמו את דרכו בנושא זה – בפנומנולוגיה ובפילוסופיה בכלל.