השיגעון בספרות העברית

288 עמודים.
הספר בוחן את גילומו של השיגעון בסיפורת העברית החדשה, בראי השקפות היסטוריות ומודרניות. האקלים התרבותי המשותף של ראשית המאה העשרים, שממנו ניזונו הסופרים העברים והמטפלים בנפש האדם, מצדיק את ההשוואה רבת הפנים. השוואה זו מבוססת על ארבעים סיפורים שנבחרו בשום שכל ועל ביבליוגרפיה עשירה ורלוונטית.
הדוגמאות הרבות של התייחסות לשיגעון מתוארות ברהיטות, ומעוררות סקרנות ואפילו התרגשות. הן ממוינות באופן שיטתי וברור, לפי מודלים שונים של סיווג, תיאור, הסבר, טיפול והתייחסות ערכית בתחומי הדת, הרפואה, הפסיכיאטריה, הפסיכואנליזה האקזיסטנציאליסטית. גישתה המקורית, העשירה והמעניינת של המחברת תורמת לבניית חלל תהודה משותף של פסיכולוגיה וספרות.