השמנפופים והחדחוטים
תקציר
אדמון ותיירי, שני אחים שאוהבים זה את זה אהבת נפש, אך לא מפסיקים לריב זה עם זה, מגלים בדרך מסתורית עולם תת-קרקעי שוקק חיים. בעולם הזה מתגוררים שני עמים: השמנפופים העגלגלים וטובי המזג, והחדחוטים הגרומים והלחוצים. אדמון השמנמן נשלח אל ארצם של השמנפופים ואילו תיירי הצנום נשלח אל החדחוטים ושניהם נחשפים ליריבות רבת השנים והעקובה מדם בן העמים ובסופו של דבר נוטלים חלק חשוב ביותר בהבאת הצדדים אל שולחן הדיונים ובמציאת פתרון לסכסוך המתמשך. ספר מצחיק מאוד, על האיוולת שבמלחמות, נושא שלמרבה הצער אינו מאבד מחיוניותו.
"השמנפופים והחדחוטים" בתרגומו של עידו בסוק, הוא גרסה מודרנית לתרגום הישן והטוב של א.ל. יעקובוביץ שראה אור בשנת 1944 בשם "המשמנאים והמרזנאים". מטר" החליטה להעניק לקוראים הצעירים והבוגרים תרגום חדש ומעודכן ולכלול במהדורה החדשה גם את התרגום הישן, לחוויית קריאה מושלמת בקלאסיקה שלא נס ליחה.
אנדרה מורואה (1967-1885) כתב את השמנפופים והחדחוטים בין שתי מלחמות העולם, במחאה על המלחמה שעברה ובתקווה שלא יהיו עוד כמותה. סבורים כי באופן מיוחד הושפע מורואה מהסכסוך בין צרפת לגרמניה על גורלו של חבל "אלזס-לוריין". אנדרה מורואה, הוא שם העט של הסופר היהודי־צרפתי אמיל הרצוג, אשר נולד בחבל נורמנדי שבצרפת למשפחת יצרני בדים שנמלטה מחבל אלזס לאחר שנכבש בידי הגרמנים במלחמת פרוסיה־ צרפת (1870). מורואה, שהיה תלמיד מצטיין, סיים לימודי תואר ראשון בספרות והמשיך בלימודי פילוסופיה. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה וב־ 1919 , בהשפעת חוויותיו מהמלחמה, כתב את ספרו הראשון, שתיקתו של הקולונל בְּרַאמְבְּל. הוא היה עיתונאי, כתב ספרי היסטוריה (דברי ימי צרפת ודברי ימי אנגליה, שראו אור בעברית ב־ 1962 בתרגומה של לאה וייץ־כהן), וכן ביוגרפיות רבות, מסות, רומנים וכמה ספרי ילדים. בשנת 1938 התקבל כחבר באקדמיה הצרפתית. במלחמת העולם השנייה נמלט לארצות־הברית והרצה באוניברסיטת הארוורד. ב־ 1943 שירת בצבא בעלות־הברית בצפון אפריקה בדרגת סרן, וב־ 1945 , עם סיום המלחמה, חזר לצרפת והמשיך לכתוב ביוגרפיות על הוגים, סופרים ואישים פוליטיים — תחום הכתיבה שבו הצטיין וזכה למוניטין. מורואה אהב מאוד את התרבות האנגלית וכתב כמה ביוגרפיות על אישים אנגלים נודעים: בנימין ד'יזראלי (1927), לורד ביירון ( 1930 ), המלך אדוארד ( 1933 ) ועוד. כן הקדיש כמה ביוגרפיות לסופרים הצרפתים מרסל פרוסט (1949), ז'ורד' סאנד (1953) וויקטור הוגו (1954) .
ז'אן ברולר Jean Bruller 1991–1902 היה מאייר וסופר צרפתי. במלחמת העולם השנייה הצטרף למחתרת האנטי־נאצית — אף־על־פי שעד אז היה פציפיסט. הוא היה חבר בקבוצה מחתרתית בשם "ורקור" Vercors, על שם הר בעל אותו שם, ומאז הפך שם הקבוצה (וההר) לכינויו המקצועי. את דרכו בעולם הספרות התחיל כמאייר, וב־ 1930 פרסם ספר בשם 21 מתכונים למוות אלים, המפרט דרכים שונות להתאבד בגלל לב שבור, אלבום שהפך אותו מאמן חובב למאייר מקצועי. בהמשך ייסד, יחד עם חברו פייר דה לֶקוּר (Pierre de Lescure) את הוצאת הספרים Editions de Minuit , שבמסגרתה הוציא לאור את ספריו וביניהם הרומן שתיקת הים, שראה אור בצרפת ב־ 1943 ותורגם מאוחר יותר לעברית בידי מנשה לוין (ספרית פועלים)
