התאבדותי

"זה מכבר אני מבטיח לעצמי לכתוב ספר קטן שלו אקרא "הפסימיות העליזה". הכותרת הזאת מוצאת חן בעיניי. אני אוהב את הצליל שהיא מפיקה והיא מבטאת טוב למדי את מה שברצוני לומר.אבל אני חושב שהמתנתי זמן רב מדי. הזדקנתי, ובספרי תהיה יותר פסימיות משמחה. ליבנו אינו התרמוס המושלם שמסוגל לשמור עד הסוף, מבלי לאבד דבר, על להט נעורינו.רעיון התאבדותי הצפויה להתממש בעתיד קרוב למדי גוזל ממני, לרגעים כאלה ואחרים, את כל מה שנותר ממצב רוחי הטוב. יהיה עליי להתאמץ כדי שתוכנו של ספרי יתאם לכותרתו.אחרי מחשבה נוספת אמרתי לעצמי ש´הפסימיות העליזה´ היא כותרת שעלולה לעורר היסוסים אצל כמה קונים. הם לא יבינו. "התאבדותי" תהיה כותרת מושכת יותר. לקהל יש חיבה מובהקת יותר למלודרמה. הייתי רוצה שהתאבדותי תכניס קצת כסף לנושיי."אנרי רוּרדָה וַן אֵייסִינחָה נולד ב־30 בנובמבר 1870 בבריסל, בלגיה, לאימו, סלינדה בּוֹלוֹמֵיי, ולאביו, הולנדי ושמו סיקוֹ אֶרְנְסְט וִילֶם רורדה ון אֵייסִינְחָה, ששירת כמהנדס בממשל הקולוניאלי באינדונזיה. לאחר שהפגין דעות אנטי־קולוניאליסטיות פוטר האב מעבודתו והמשפחה היגרה לשווייץ. בשווייץ החל אביו של אנרי לכתוב מאמרים בעיתונות הסוציאליסטית והאנרכיסטית וקשר קשרים הדוקים עם האנרכיסטים האירופיים שהוגלו או שגלו לשווייץ - הנסיך המהפכן האנרכיסט־קומוניסט הרוסי פיוטר קרופוטקין, אֵליזֵה רֶקְלו, הגיאוגרף האנרכיסט ההומניסט הצרפתי שהוגלה מצרפת אחרי נפילת הקומונה ב־1871; האקטיביסט האנרכיסט והאנטי־מיליטריסט ההולנדי פרדיננד דוֹמֵלה ניואֶנהֵייס ואחרים. כך שמגיל צעיר התוודע אנרי רורדה לפילוסופיה האנרכיסטית ולפעילים שהגו אותה והיו לפעיליה. בגיל חמש עשרה, כתלמיד בבית ספר תיכון, אנרי רורדה זכה בפרס על חיבורו "אומץ הלב המוסרי", אך הנהלת בית הספר טענה שאביו מעניק לו חינוך ליברלי מדי ולראייה - אנרי מעשן סיגרים. ב־1892 החל ללמד אריתמטיקה, אלגברה וגאומטריה בבתי ספר תיכוניים בלוזאן ואף פרסם ספרי לימוד בתחומים אלה. תחומי התעניינות אחרים שלו היו מוזיקה ולוגיקה.רורדה דגל בחינוך חופשי, אנטי־אוטוריטָרי. הוא ראה בפדגוגיה מכשיר שמסוגל ואף חייב להביא לשינוי חברתי שייטיב עם בני האדם באורח עמוק ומהותי ולא רק ישכיל אותם ויעניק להם מקצוע. ב־1908 הצטרף אנרי רורדה כחבר ל"ליגה הבין־לאומית למען חינוך רציונלי". כחלק מפעילותו הפוליטית־חברתית, אנרי רורדה החל לפרסם מאמרים בנושאי חינוך בכתבי עת צרפתיים והולנדיים. במקביל, ובזכות חוש ההומור שלו וסגנונו הנהיר, הוא פרסם רשימות הומוריסטיות שעליהן חתם בשם הספרותי בַּלתָזָאר.