והיום איננו כלה חדש

בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוקח את גופת ידיו, פועל המסילה הזקן קזנגפ אסנבייב, לאחר שישים שנות שלטון סובייטי, לקבורה דתית דווקא, בבית קברות עתיק, מהלך שלושים קילומטרים באזור ריק מיושב.
יום תמים יידרש להם לכך, והיום הזה נמצא חובק הוויה ועולמות, פפשוטו כמשמעו, עידן בזמן ובהיסטוריה, פרק של תהפוכות וחליפות בשלטון ובסדרי החיים, צומת של קדמוניות העבר מזה ואחרית עתידנית מזה, שנות חיי אדם בשגרתם ובזעזועי הצער והצרה, ובפרקי הנחת והשמחה, ובתוך כל אלה שזור סיפור אהבה גדול.
כשיצא הפר המקסים והמרתק הזה לאור בברית המועצות בשנת 1980, הרעיש את חוגי הספרות והרוח, וזכה להצלחה עצומה, וניתרגם ללשונות רבות. למהדורת 1991 הוסיף המחבר פרק שלא יכול כנראה לכלול אותו בספר אלא לאחר ביטול שלטון המפלגה הקומוניסטית.