ונציה היא לא מקום אמיתי

"דרך המשי", "ימי התום", "דלתות נפתחות", "כמעט סתיו" "פרח", "שרה ברחובות", "אף אחת", "אופליה", "רומיאו", "על הגשר הישן", "היי תום", "נעמיד פני יתומים" - כל השירים האלה והרבה אחרים, ידועים כמותם, פחות ובכלל לא, מקובצים כאן, בספר מבחר השירים שלי. כולם חלקים בסיפור, סיפור אחד, כפי שאני רואה אותו, מרגישה, מבינה, מספרת אותו. הסיפור שלי. והנה מורכבות אחת שיש בו: חלקו – החלק המפורסם יותר – הוא לא רק שלי. מי שמביאים את השירים לקהל הרחב, ובגדול, הם המוזיקאים המופלאים והזמרים הגדולים שמוצאים בהם את עצמם, מלחינים ומבצעים אותם והופכים אותם לשלהם. והקהל משייך את השירים לעצמו. אנשים מזדהים עם מה שהם מרגישים בהם ויודעים. אני מודה שעד לפני כמה שנים הסידור הזה סיפק אותי בהחלט. מאוד נוח היה לי להיות מוגנת מאחור כשהזמרים בקדמת הבימה עם מה שהטקסטים שלי אומרים. אבל הכול משתנה, גם אני, גם מה שאני רוצה ועושה. והספר הזה, כמו דיסק הבכורה שלי (לדורותיי!) - לא אותה אני - שיוצא עכשיו במקביל לו לאור ולאוויר, הם יציאה חשופה אל הקהל הרחב. בלי צורך בהגנה, בקדמת הבימה, אומרת את שלי בעצמי.         בתודה - על זה ועל בכלל,  צרויה