ורדים בחושך

"כשלא אהיה

כבר לא אכאב שלא בכית עלי

שלא היה הגעגוע

אשכון עם תולעים במחילות

ואספר להן על שדייך הרכים

והפטמות אוי הפטמות

שטעמן מתק בזיכרוני

...רגע לפני הסוף."

השירה היא לפעמים רקמה שיש בה טלאי על טלאי. ניתוח קוסמטי שבאמצעותו אנחנו מכסים על העמוקים שבפחדים. השירים של אביב זמר חוזרים שוב ושוב כמו לחש עתיק על אותה תמה מרכזית. מין ובדידות. געגוע לאיזו מהות לא מושגת, הפחד מהכליה וההזדקנות, מתוך תקווה שהמילים יצילו אותנו מהבלתי נמנע באיזו דרך מסתורית.

אביב זמר הוא שחקן, במאי, משורר ומפיק.

זהו ספרו החמישי.