זמן בורטיגו

זמן בוֶרטיגו הוא אסופת שיריה השמינית של יערה בן־דוד, מן המשוררות האיכותיות והמוערכות בשירה העברית כיום. הספר מאגד קצוות זמן שונים מכאן ומשם, דוגמת שירי מסע אל נופי דרום אמריקה על סף מגפה הממשמשת ובאה. המשוררת מקרבת מקומות רחוקים בעולם מתוך קשב אמפתי למצב האנושי והזדהות עם האחֵר. זהו מעין מסע נפשי במרווח שבין יש פועם ואַיִן, חלום ושבר קשה, כאב ונחמה, והוא חורג מן האישי אל הקולקטיבי, במיוחד בפרק שירי המסע בארמניה ובפרק בעקבות השבעה באוקטובר.

מתוך עמדה של התבוננות משתהה ונוקבת, אוספת אליה יערה בן־דוד את ריבוי פניו של היש ומטביעה בו את חותמה הייחודי בלשון פיגורטיבית נפלאה, מקורית ומרובדת.

מן הקצה                                          כנפיים   

אָחִי עוֹד מַחֲרִישׁ בִּשְׁאוֹלוֹ                                      אֵין פְּנַאי לִכְנָפַיִם אֵינְסוֹפִיּוֹת

וְאֵיךְ אֲנִי לֹא                                                         הֵן יִהְיוּ אֲסוּפוֹת

בָּעֵת הַזּאֹת  -                                                        בֵּין מָעוֹף לְמָעוֹף

וּמִלִּים מְצַחֲקוֹת מֵעָפָר                                          צֵל בָּא, צֵל פָּרוּשׂ, צֵל הוֹלֵך                                                                                   

לְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת.                                                      וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם