חבית נפץ

הוא יושב בסלון ביתו בשעת לילה מאוחרת, לאחר ששב מיום עבודה. עיניו נעצמות. הוא נשאב לתוך הזיה, סיוט לחימה קשה: אש נפתחת רימון מתפוצץ בתוך מבנה, רעש מחריד ולפתע, מישהו חונק אותו. הוא נלחם בכל כוחו, תופס בידיו בצוואר התוקף, נאבק על חייו, וחונק בחזר. אולם משהו עוצר אותו מללחוץ חזק, משהו בולם את שרירי ידיו מלחנוק עד כלות. שיעול ובכי חנוק מעירים אותו, משיבים אותו להכרה, ובשבריר שנייה, עיניו נפקחות. הוא עומד מעל בתו בת השש, ידיו לופתות את גרונה. בשנייה, הוא אוסף אותה בידיו, רץ למקלחת, רוחץ את פניה, את עיניה הקרועות. "אבא אוהב אותך", הוא לוחש לה ושוטף את אודם צווארה, "דבר לא יקרה לך, אני מבטיח".