חברות של תקווה

שתי נערות צעירות נפגשות בפנימייה של בית החולים. לשתיהן מכנה משותף: שתיהן מתנהלות על כסא גלגלים. כסא שהוא הרגליים שלהן. אבל השוני ביניהן גדול: יולי, שנפגעה בתאונת דרכים כמה חודשים קודם לכן, לא מצליחה לכבוש את כעסה. כעס על הרגליים שכבר לא יכולות לשאת אותה, כעס על החיים שנעלמו, כעס על הוריה שהרימו ידיים ומתקשים להתמודד עם מצבה. כעס על העולם שסביב לה. כעס על כך שמעתה, כל חייה יתנהלו בבתי חולים ועל כסא גלגלים. כעס על השכנה החדשה שלה לדירת המגורים בפנימייה. אלמה, שיש לה שיתוק מוחין מלידה, שונה. יש לה משפחה אוהבת, היא אופטימית, סקרנית, מלאת חלומות וחיוכים, אוהבת את כל מי שקרוב לה, רוצה לעזור לאחרים. המגבלה לא פוגעת בחיוניות שלה. בשמחת החיים. המפגש והמגורים המשותפים לא קל. יולי מוציאה את הכעס שלה על אלמה, שמצדה, מנסה לקרב את שכנתה החדשה לדירת המגורים בפנימייה. זה יכול להסתיים בפיצוץ רב עוצמה. ואולי לא. "חברות של תקווה" הוא סיפור המפגש בין שתי הנערות הצעירות, והיכולת לגשר  על הכעס והמרירות ולצאת יחד לדרך חדשה. של חברות ואהבה. של תקווה והשלמה.                                           *** חן פס, 17.5, שנולדה עם שיתוק מוחין, כתבה תמיד. כתבה למחברות קטנות, למחשב. כתבה וכתבה עד שיום אחד המגירות והלב התפוצצו והדפים ועמודי המחשב התחברו ביחד והפכו לספר מרגש. ספר ששואב את הקורא לעולם לא מוכר. עולם שמעבר לקשיים היום-יומיים, מלא אהבה, נתינה והכרה של האחר ותקווה לחיים מאושרים, מעבר למגבלות הקיימות.