חוץ מציפורי

סיפורם האישי של עשרה חיילי צה"ל, ששהו בשבי המצרי במשך שלוש שנים וחצי בתקופת מלחמת ההתשה, יכול לשמש משל לחברה האנושית כולה.
קורותיהם: הנפילה בשבי, שלב העינויים והחקירות שעבר כל אחד מהם במאבק אישי רצוף לא להסגיר את סודות המדינה, שהותם בבדידות עד שקובצו בחדר אחד שבו שהו שנתיים וחצי, ארגון חייהם המשותפים והשיבה ארצה למסגרת החיים הרגילה – כל אלה הם תעודה אנושית מרתקת לתבונת האדם ויכולתו להתמודד עם מגבלות חמורות של המציאות. השבויים הצליחו להעשיר את חייהם תוך כדי התגברות על קשיי הצפיפות, על החיכוך החברתי המתמיד ועל הגעגועים למשפחותיהם, ליקיריהם הרחוקים ולחופש.
חיי השבויים בכלא היו לאוטופיה חברתית, המשקפת את כוחה של הבחירה ליצור חיים משמעותיים יש מאין מול הייאוש והאדישות.
נשות השבויים, שנאלצו להתמודד עם החיים בבית לבדן, מתארות אף הן בגילוי לב את קורותיהן בשנות השבי הארוכות, ולעיני הקורא נחשפת פרשה מרתקת, נוגעת ללב ומעודדת.

עמיה ליבליך היא פרופסור לפסיכולוגיה. מרבית ספריה הם רבי־מכר.