טורנדו מתקרב לבית

צוואה

בַּסּוֹף אַתָּה כּוֹתֵב מְעַט וּמוֹתִיר
יְרֻשָּׁה מִינִימָלִית
אַחֲרֵי הַשְּׁאִיפוֹת לְהַשְׁאִיר דְּבַר מָה כַּבִּיר,
אֵיזוֹ הַמְצָאָה אוֹ נֻסְחָה פִיזִיקָלִית.
אַתָּה בּוֹרֵר אֶת הַבְּרֵרוֹת:
שְׁאֵרִיּוֹת הַבָּשָׂר יֵרָמְסוּ
תַּחַת רַגְלֵי הַדּוֹרוֹת
הַמִּגְדָּלִים יִקְרְסוּ
וְעוֹד יִבָּנוּ בְּיָדַיִם אֲחֵרוֹת.
בַּסּוֹף אַתָּה בּוֹחֵר לְהַשְׁאִיר
רַק שִׁיר

"כְּצוּפִית אִמִּי הֶעָטָה עַל פְּרָחִים אֶקְזוֹטִיִּים/ וּמַבָּטָהּ נוּגֶה, נִשְׁפָּךְ אֶל הָרִצְפָּה כַּחֲלֵב הֲנָקָה", כותב גרגורי גורדון באחת מהשורות היפות בספרו. ספר זה רווי שורות יפות כאלה, אך היופי מלווה בכאב, היופי למוד אלימות וצער, אולם על אף אלה, גם חסד ואהבה. אין זה יופי תמים וקלישאי אלא כזה שמכיל בחובו מורכבות גדולה. הורות וילדות, הגירה ובדידות, כתיבה, אהבה ואמונה, אלה הנושאים העיקריים שעולים לאורך הספר, כאשר האסתטיקה המוקפדת והמוזיקליות של השירים אינה מכסה על הרגשות אלא מעצימה אותם. זו שירה אינטימית ואישית מאוד, אבל היא נוגעת לכולם, כפי שמעיד המשורר עצמו: "אֲנִי כּוֹתֵב זֹאת בְּחַדְרִי,/ אַךְ זֶה נוֹגֵעַ גַּם לַחֶדֶר שֶׁלָּכֶם,/ אֲנִי הָעֵד."
אלי אליהו

גרגורי גורדון, יליד אוזבקיסטן, 1995, הוא יהודי משיחי ועובד סוציאלי. שיריו פורסמו בכתבי עת שונים ובעיתונות. ב-2019, זכה בתחרות השירה של כתב העת העברי־רוסי "ליטראטורה" מטעם ארגון "הלל" באוניברסיטת תל אביב וב-2020 בתחרות השירה של כתב העת המקוון "מוטיב". זהו ספר הביכורים שלו.