יהודי נמל

בשנות התשעים של המאה העשרים התפתחה פרדיגמה היסטורית-חברתית המכונה ‘יהודי נמל’ (‘Port Jews’), שהציעה התייחסות ייחודית לתהליכי מודרניזציה שהתחוללו בקרב יהודים ספרדיים מערביים בעידן המודרני המוקדם. הפרדיגמה דנה בנסיבות הייחודיות שחוו עיליות יהודיות ספרדיות, שהשתלבו בחברת סביבתם במאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה. הללו צמחו בסביבות קוסמופוליטיות בערי הנמל בים התיכון ובחוף האטלנטי האירופי, באיים הקריביים ובחוף המזרחי של ארצות הברית. יהודים שהשתייכו לעילית זו נהנו מתנאים סביבתיים שהקנו להם יתרונות רבי חשיבות, כמו חופש תנועה בארצם ומעבר לים, עיסוק בסחר מקומי ובסחר בין-לאומי והשתלבות בתהליכי חילון ומודרניזציה.
הספר דן במקשתת רחבה בהתפתחות החברתית והכלכלית של יהודי עיר הנמל תיטואן בשנים 1859 – 1912, על פי מאפייני גישה מחקרית זו, ומציג תובנות חדשות ביחס לחברי הקהילה בתקופה הנדונה. יהודי תיטואן, צאצאי מגורשי ספרד, חיו בחברה רוב מוסלמית והתאפיינו בדפוסים חברתיים, כלכליים ותרבותיים הדומים למאפייניה של התפוצה היהודית ספרדית מערבית ברחבי העולם. המחקר חושף כיצד השפיעה מעורבותם של מדינות ליבה אירופיות וארגונים יהודיים פילנתרופיים על תהליכי המודרניזציה בקרב קהילת תיטואן בתקופה הקדם קולוניאלית, עד להחלת הפרוטקטורט הצרפתי-ספרדי ב-1912.