ילדה טובה

הילדות של מיכל היא במושבה יקנעם, בחברה דתית לאומית ציונית חקלאית של אז, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. השירים שלה גם יוצאים משם והולכים אל העיר הגדולה, וגם נשארים שם לתמיד.זו שירה אוטוביוגרפית אמיצה מספיק כדי לערוך עם עצמה חשבון שלא נגמר, וכך היא מנהלת עם עצמה דיאלוג שאין לו סוף. זה היופי של שיריה, וזו חשיבותם. היא מספיק כנה ומספיק גלויה ומספיק רגישה, כדי ליצור בקורא תחושה כי לפניו עדות משכנעת זו היזכרות, זו רקיחת רגע של זיכרון, התמכרות עמוקה לרגע זה, והפיכת חווית הרגע סמל לחוויה שלמה. אלה שירי חוויות נקודתיות, ההופכות להיות חוויות החיים כולם. מיכל איננה מתיפייפת. היא כותבת על כל דלת אמותיה, לפעמים מתוך התאכזרות עצמית – הגוף, הסביבה, המשפחה הקטנה  גם הארוס שם, אחד הגיבורים הניכרים, וגם הוא מדווח באופן משכנע, מדויק, לא מסתתר, לא מתיפייף.ילדה טובה וספר טוב באים אל ידי הקורא, אל עיניו ואל לבו.