ילדה שחורת שפתיים

הכותבת, מלכה נתנזון, שקנתה לעצמה שם, כמשוררת בעלת צליל מקורי משלה ובמקביל חרשה גם במחוזות הסיפור והביקורת הספרותית. נולדה שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך היא חוספת, עדות מזעזעת על איימי השואה. בואה של מלכה לאוויר העולם במחנה פליטים בגרמניה בשנת 1946, אמור היה לשמש נס - תחיית עוף החול. המשפחה הגיעה לישראל ולבסוף השתקעה בבת-ים מול הים הכחול, אבל נשארה מקובעת בגיהינום שעברה.  איש לא יכול היה לנחש, כי הילדה הכמעט צברית, משמשת מקלט להוריה, בית מאסף של זיכרונות האימה, שמעולם לא הרפו מהם, עד שהיא עצמה, דור שני לשואה, בעצם מבטאה בדפים אלה את שואת עצמה. בלא-דעת, היא הופכת לזעקה נוראה, מדברת בשם אמה ובלילות כתיבתה הופכת לגחל בוער.  מי שרוצה, (וישנם רבים כאלה), להגיע לשורשי שירתה של המשוררת, חייב לקרוא את איגוד זיכרונות מדממים אלה. עדות שתתחבר עם ארון העדויות הנוקבות הנמצא ב´יד-ושם´ לעולם ועד.  - עמוס אריכא