ילדי הכאוס

ילדי הכאוס נולדו במוצבים של צה"ל בחברון, ברפיח ובדרום לבנון, והם גדלים ברחובות צדדיים ובחצרות אחוריות, מתקיימים על דיאטת שוליים של סקס, סמים ופאנק. במשך השבוע הם העבדים של הצבא, אבל בסופו הם מתמסרים לכאוס ולחופש.
שטקר רצה קרבי כי פחד להיתקע בעבודה מסריחה בעסק המשפחתי; ויקטור עלה לארץ כדי לנקום במוסלמים; טולסטי הגיע מטיביליסי אל קרבות הרחוב של תל אביב; "שבע קמיקאזה" הלך ראש בראש עם כל חטיבת גולני; טוני המצרי הפך לסוחר אקסטזי בגלל ברית הדמים עם אבא שלו; שמעון עזב את הדת, שינה את השם לאלכס ולמד רוסית כדי להיות נביא הזעם של כיכר דיזנגוף.

בתצרף אנושי נדיר של דמויות ומצבים, בסגנון אמיץ וכן, ללא גינוני תקינות פוליטית או מגדרית, מרכיב איתי אשר את תמונת ההזיה הישראלית המפורקת והכאוטית של ימי האינתיפאדה השנייה. זהו רומן חניכה מקורי, רווי הומור שחור, המספר את סיפורו של דור שנשכח מלב כולם. דור על סמים קלים ומציאות קשה, שהבטיחו לו יונה וקיבל בולבול.

איתי אשר (39), אלמן ואב לשניים, הוא חתן פרס העיתונות ע"ש יוסי ולטר ז"ל לשנת 2005. ילדי הכאוס הוא ספרו הראשון.